מ.א.י תאגיד המיחזור הישראלי לאיסוף ומיחזור פסולת אלקטרונית, חשמלית וסוללות . התאגיד פועל ברשיון כגוף יישום מוכר מטעם המשרד להגנת הסביבה ובהתאם להנחיות בחוק לטיפול בפסולת אלקטרונית.

פסולת אלקטרונית הינו מונח המתאר כל סוג של ציוד אלקטרוני שהשימוש בו תם ולכן דורש טיפול דוגמת כל פסולת או אשפה ממין אחר.

בשנת 2002 פרסם פרלמנט האיחוד האירופי צו בנושא פסולת אלקטרונית המוכר כ WEEE Directive (Waste Electrical and Electronic Equipment). בצו זה ניתן למצוא פירוט של מה נחשב פסולת אלקטרונית. הגדרה זו נחשבת מקיפה וכלולים בה :

•  מכשירי חשמל ביתיים גדולים (כגון מקררים, תנורים, מכונות כביסה, מייבשי כביסה, מדיחי כלים, מזגנים ועוד)
• מכשירי חשמל ביתיים קטנים.
• ציוד תקשורת אינטרנט וטלקומוניקציה.
• ציוד תאורה וכלי עבודה חשמליים ואלקטרוניים (למעט מכונות תעשייתיות כבדות).
• צעצועים וציוד פנאי וספורט (הכוונה כמובן לכאלה בהם יש מנגנונים חשמליים ו / או מעגלים אלקטרוניים)
• ציוד רפואי (למעט שתלים ופריטים מזוהמים)
• ציוד בקרה ושליטה.

למעשה כל פריט ביתי או תעשייתי ובו רכיבים אלקטרוניים (בין אם אספקת המתח אליהם היא מסוללות, מצברים או מרשת החשמל) עשוי להיחשב פסולת אלקטרונית.

נכון לשנת 2010 היוותה פסולת אלקטרונית כ-5% מכלל הפסולת המיוצרת בעולם מדי שנה, לפיכך דובר על כ-50 מיליון טונות של אשפה, שאם איננה מטופלת באופן אחראי, עשויה לגרום לפגיעה משמעותית במשאבי טבע, איכות ותוחלת חיים.

כמות זו גדלה משנה לשנה בקצב גדול מזה של כמות האשפה הכוללת בעולם. זאת בעיקר כתוצאה מהטמעת השימוש במחשבים וטלפונים ניידים במדינות מתפתחות ומתרבות הצריכה המערבית המעודדת שדרוג תכוף של ציוד אלקטרוני בשלל תחומים.

אנו חיים בעידן בו הטכנולוגיה בכלל והדיגיטלית בפרט מתקדמות בקצב מסחרר. כך מושקים השכם וערב “גאדג’טים” ומוצרים אלקטרוניים חדישים להם קם מיד ביקוש עצום. מטבע הדברים מוצרים כאלה הופכים מיושנים תוך זמן קצר.

במדינות העולם השלישי קיים ביקוש לציוד אלקטרוני משומש שכזה. גם ציוד שאינו תקין מתקבל בברכה וממנו מנוצלים רכיבים בעלי ערך עצמאי.

ייצוא פסולת אלקטרונית למדינות כאלה גורם לאחת הבעיות המרכזיות בתחום והיא השפעות פירוקה בתנאים לא נאותים היוצרת זיהום סביבתי ונזקים בריאותיים לעושים במלאכה ולמתגוררים באזור.טיפול בפסולת אלקטרונית הינו מורכב יחסית היות והרכבה הטרוגני במיוחד – כ-50% ברזל, 20% פלסטיק, 10% סגסוגות אלומיניום שונות ומתכות אחרות, והשאר מעגלים מודפסים, סוללות (על כל מרכיביהן הכימיים), מסכים (על הגזים והחומרים הזרחניים שבהם) ועוד ועוד. ברור שדרושים פתרונות מקיפים לנושאי איסוף פסולת אלקטרונית, מיחזור, פירוק כימי / ביולוגי או הטמנה של מרכיבים בהם לא ניתן לעשות שימוש חוזר.

נכון לשנת 2010 יוצרו בישראל כ-90,000 טונות של פסולת אלקטרונית בשנה. רק 25% אחוז עברה תהליך מיחזור כלשהו והיתר הוטמן באופן זהה לאשפה מוצקה אחרת. מצב עניינים זה הינו בלתי נסבל. באירופה למשל רוב רובה של הפסולת העירונית והתעשייתית עובר מיחזור והשבה. באמצע שנת 2011 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק המסדירה איסוף פסולת אלקטרונית (חוק הפחתת פסולת אלקטרונית), פינוי, מיחזור, סילוק חומרים מזהמים ועוד. המשרד להגנת הסביבה פרסם כי נכון לשנת 2013 מוערך כי בישראל נוצרת כ-130,000 טון פסולת אלקטרונית בכל שנה ובגידול בכ-5% שנתי.

רוח הדברים אשר באה לידי ביטוי בחוק תואמת את זו הרווחת בעולם בכלל. הכוונה היא לדרבן באמצעים שונים את יצרני ויבואני הציוד האלקטרוני להסדיר גם את הטיפול עם תום השימוש בו. ניתן והכרחי לנקוט מגוון פעולות לשינוי המצב וביניהן מעבר לייצור מכשירים המכילים מינימום אפשרי של חומרים בעייתיים, הבנויים כך שיתאימו לשדרוג ויאריכו ימים. מיחזור פסולת אלקטרונית ימנע נזקים לסביבה ומפגעים בריאותיים. בנוסף ייתכנו יתרונות כלכליים לטיפול מושכל בפסולת זו וניצול המשאבים הטמונים בה עד כדי יצירת תעשייה חדשה במסגרתה יועסקו מאות עובדים חדשים.

הפרדה במקור של פסולת אלקטרונית – שאלות ותשובות

אושר בקריאה ראשונה: הצעת החוק להגברת מחזור פסולת אלקטרונית; יוקם תאגיד איסוף פסולת ויצרנים ורשויות יחויבו באיסוף

התפרסמה בתאריך 19/3/2012 בשעה 21:55

מליאת הכנסת אישרה בקריאה ראשונה את הצעת חוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, התשע”ב-2012, שהגישה הממשלה. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה.

שתי הצעות חוק דומות של הח”כים דב חנין (חד”ש) וניצן הורוביץ (מר”צ), היו מיועדות להצבעה בקריאה טרומית ונמשכו מהמליאה. לדברי היוזם, חנין,” עקב טעות בוועדת השרים לענייני חקיקה שגרמה להם להתנגד להצעת החוק של הורוביץ”.

 הצעת חוק “הפחתת פסולת אלקטרונית ומיחזורה” עברה ב 19/2/2012  את ההצבעה הטרומית במליאת הכנסת. את הצעת החוק מקדמים מספר חברי כנסת מקשת רחבה של סיעות (כגון העבודה, הבית הציוני, יהדות התורה, מר”ץ ועוד), מהן סיעות יריבות ברוב הנושאים. בראש יוזמי הצעת החוק עומד חבר הכנסת ניצן הורוביץ ממר”ץ.

הצעת החוק באה לטפל בבעיה מחריפה והולכת של זיהום סביבתי הנוצר כתוצאה מהשלכת פסולת אלקטרונית יחד עם האשפה הכללית. אפילו גרוע מכך הוא הגעתו של ציוד אלקטרוני משומש לידי גורמים הפועלים בכל דרך שהיא להפיק ממנו חומרים בעלי ערך כלכלי, זאת ללא כל התחשבות בנזק לסביבה או נזק בריאותי מיידי לשוהים בקרבת מקום. בישראל, נכון לשנת 2011, מיוצרים כ-100,000 טונות של פסולת אלקטרונית בשנה. אחוז מזערי ממנה עובר הליך מחזור כלשהו.  למרות שפסולת אלקטרונית מהווה רק כ-5% מסך הפסולת המוצקה היא אחראית לכ-65% מן החומרים המזהמים המשתחררים אל הסביבה.

שילוב ידיים כה נדיר בין פוליטיקאים שדעותיהם עלפי רוב חלוקות, מראה עד כמה ברורה לכולם הדחיפות שבצורך לפעול לשינוי מקיף במתרחש בארצנו בתחום הפסולת האלקטרונית. כעת יעבור החוק להכנה להצבעה בקריאה ראשונה. הצפי הוא שהחוק יעבור בקלות את הצעות הקריאה הראשונה, השנייה והשלישית ויאושר עוד בימי הכנסת הנוכחית. עוד מאפשרת הדחיפות ותמימות הדעים בעניין הפתרון המוצע לבעיית הפסולת האלקטרונית את כניסת החוק לתוקפו לאחר שישה חודשים בלבד מרגע שיתקבל בקריאה שלישית.

בשנת 2003 נכנס לתוקפו צו ה-WEEE של פרלמנט האיחוד האירופי המשמש כדירקטיבה המובילה לתחום זה כיום בעולם ובמדינות ה-OECD. כיום באירופה ממוחזרים כ-80% מן הפסולת האלקטרונית. המיחזור מבוצע במתקנים העומדים בתקנים בינלאומיים של שמירה על איכות הסביבה. כאשר יכנס חוק “הפחתת פסולת אלקטרונית ומיחזורה” לתוקפו הוא יניע תהליך של שינוי עד אשר המצב בארץ, מבחינת מיחזור פסולת אלקטרונית, ידמה לזה שבאירופה.

מדיניות החוק מושתתת על עקרון “האחריות היצרן המורחבת” המקובל בעולם כמבנה יעיל לטיפול בבעיות של זיהום סביבתי. לפי עקרון זה יש להטיל את האחריות למניעת הזיהום על כתפיהם של הגורמים לו. במקרה של פסולת אלקטרונית מדובר על יבואנים, יצרנים, משווקים ובעלי עסקים לממכר ציוד אלקטרוני (ביתי או תעשייתי).

החוק יחייב את הגורמים הנ”ל לדאוג למיחזור של פסולת אלקטרונית במשקל המהווה אחוז מסוים מסך משקל הציוד האלקטרוני שמכרו, ייצרו או ייבאו. אחוז זה שונה מעט בין סוגי הפסולת האלקטרונית (החוק מחלק פסולת זו לעשר קטגוריות כגון מחשבים ותקשורת,  מכשירי חשמל גדולים וכו’). האחוז הנדרש יעלה כל שנה עד להשגת היעדים המבוקשים הסופיים של 70-80% בשנת 2015.

כרום

ארסן

קדמיום

בריליום

חשיבה אקולוגית היא אחד מצווי השעה בעולם המודרני. זיהום מים ואויר, התדלדלות מקורות ‏האנרגיה והמשאבים הטבעיים, תרבות צריכה המעודדת שימוש חד פעמי – כל אלו הם חלק ‏מהבעיה הגדולה של חיים בעולם מודרני, בו רמת החיים נמצאת ביחס הפוך לשמירה על ‏הסביבה. אחת הבעיות העיקריות איתן מתמודדת החברה המודרנית היא בעיית הפסולת. ייצור ‏הפסולת בארץ מגיע ל-4 מיליוני טון פסולת ביתית ו-7 מיליוני טון פסולת שמקורה בבנייה ועודפי ‏עפר. ישראלים מייצרים 300 אלף טון של פסולת מסוכנת, כאשר 100 אלף טון מקורם במוצרים ‏אלקטרוניים. ‏

מהן השפעות הפסולת האלקטרונית על איכות החיים?‏

פסולת אלקטרונית מכילה חלקים רבים העשויים ממתכות כבדות, אשר ללא טיפול מיוחד גורמות ‏להזדהמות ניכרת של הקרקע ומי התהום. כיוון שבארץ הגישה למקורות המטפלים באופן ייחודי ‏בפסולת אלקטרונית מוגבלת, מוצרים אלקטרוניים רבים שעבר זמנם מוצאים את דרכם להטמנה ‏בריכוזי הפסולת הרגילה, ויוצרים זיהום ניכר ומסוכן.‏

מלבד השפעת ההטמנה הישירה של מוצרי הפסולת האלקטרונית, קיימות השפעות משנה. ‏תחלופה גבוהה של מוצרי אלקטרוניקה מדלדלת את משאבי כדור הארץ, הנצרכים על מנת לייצר ‏מוצרי אלקטרוניקה חליפיים ולשנע אותם בכל רחבי העולם. גם הטיפול עצמו בפסולת האלקטרונית ‏גוזל אנרגיה ומשאבים אשר ניתן היה לקצץ אם כמות הפסולת האלקטרונית הייתה קטנה.‏

על מי מוטלת האחריות לכמויות הפסולת האלקטרונית שנוצרת?‏

האחריות על מיחזור כמויות הפסולת האלקטרונית הרבה מתחלקת לגורמים שונים:‏

• היצרנים מעדיפים לייצר מוצרים בעלות זולה ובאיכות נמוכה. תכנון שכזה מחייב את ‏הצרכנים להחליף מכשיר אחת למספר שנים מועט, כאשר הטכנולוגיה משתכללת או ‏כאשר המכשיר מתקלקל.‏

• הנהגת המדינה מעבירה את האחריות לטיפול בפסולת אלקטרונית למועצות המקומיות ‏ואינה מחוקקת חוקים אשר יחייבו את היצרנים לטפל בבעיה אשר הם יוצרים.‏

• המועצות המקומיות מעדיפות לחסוך בכספים ולהתעלם מנושא הטיפול בפסולת ‏אלקטרונית.‏

• הצרכנים מצטרפים לתרבות הצריכה ונמנעים מלתקן מכשירים אשר ניתנים לתיקון ‏ומעדיפים להחליפם כאשר הם מתקלקלים.‏

‏

לתקן במקום לזרוק ‏

הדבר הראשון שניתן לעשות כצרכנים הוא לחסוך ולהמעיט בתחלופת המוצרים האלקטרוניים. ‏רכישת מוצרים זולים באיכות נמוכה, אשר יזרקו לאחר מספר שימושים מועט תביא להגדלת ‏הבעיה. רכישת מוצרים איכותיים ברי תיקון תביא להקטנה משמעותית ביותר של בעיית הפסולת ‏האלקטרונית. דוגמה טובה לכך הן המדפסות. מחירי המדפסות ירדו מאד בשנים האחרונות וכיום ‏עלותה של מדפסת ביתית, גם כזאת איכותית, יכולה להגיע למאות בודדות של שקלים. כאשר ‏באים לרכוש מדפסת חדשה, כדאי לרכוש מדפסת איכותית אשר ניתנת לתיקון או שקיימת אחריות ‏של היצרן עבורה. בין החברות אשר נותנות שירות תיקונים למדפסות ניתן למצוא חברות גדולות ‏בדרך כלל, כמו מדפסות ‏HP‏, מדפסות ‏Brother‏ ועוד.‏

לתת במקום לזרוק

לעתים קרובות מוצרים אלקטרוניים נזרקים לא כתוצאה מקילקולם, אלא עקב הרצון לעבור ‏למוצרים חדשים יותר ונוחים יותר. כאשר מדובר במוצר עובד, ניתן להיעזר באתרים שונים ברשת ‏דוגמת אתר ‘אגורה’, כדי להציע אותם לאנשים שאין ביכולתם לרכוש מוצרים חדשים. בדרך זו גם ‏נפטרתם מהמוצר הישן וגם אפשרתם לאחרים להנות ממנו. מלבד אתרי האינטרנט, קיימים גם ‏ארגונים דוגמת ‘כח לתת’ אשר יגיעו עד ביתכם, יקחו את הציוד ויעבירו אותו לנזקקים.‏

גם כאשר הפסולת האלקטרונית אינה במצב תקין ולא ניתן לתרום אותה, ניתן לברר במועצה ‏המקומית היכן קיים מוקד לאיסוף ומיחזור פסולת אלקטרונית.‏

להשתמש במוצרים המתוכננים לשמירת אנרגיה

דבר נוסף אותו ניתן לעשות כצרכנים הוא להפחית את הבלאי הנוצר בעת שימוש במוצרים ‏אלקטרוניים. דוגמה טובה לכך היא השארת מוצרים אלקטרוניים המסומנים בכוכב של אנרג’י ‏סטאר במצב דולק. מוצרים המסומנים בסימן זה מחויבים לעשות שימוש מינימלי באנרגיה במצב ‏Stand by‏ ולהפחית באופן משמעותי את השימוש באנרגיה ואת הבלאי הנוצר מהפעלה ‏מחודשת של המכשיר. כצרכנים, רכישה כזו תביא לא רק לחסכון ביצירת פסולת אלקטרונית, אלא ‏אף תחסוך בצריכה האנרגיה השוטפת ובעלות, הן כתוצאה מהחסכון השוטף והן כתוצאה מהבלאי ‏המופחת, שיאפשר החלפת המוצר לעתים רחוקות יותר.‏

החוק הראשון בטיפול בפסולת אלקטרונית הוא יצירת כמות מופחתת של פסולת כזו. תיקון ‏מוצרים ברי תיקון, רכישת מוצרים איכותיים ואמינים המקפידים של שימוש חסכוני ומעניקים ‏אחריות ושירות תיקונים למכשיריהם, חלוקת מוצרים תקינים המוחלפים בחדשים מהם לנזקקים ‏ופיזור מסודר של מוצרים שאינם תקינים לגורמים המוסמכים לטפל בהם יפחיתו את כמות הפסולת ‏האלקטרונית המסוכנת המגיעה להטמנה, יקטינו את מידת הזיהום הנוצר ולא יפגעו ברמת החיים. ‏בחירות אלו אף יחסכו הוצאות לצרכנים בטווח הקצר ובוודאי ייטיבו עם הדור הבא בטווח הארוך.‏

מהצעת חוק הפחתת פסולת אלקטרונית ומיחזורה, התשע”א–2010

[הצעת חוק פ/2633/18; נספחות.]

(הצעת קבוצת חברי הכנסת)

מקור: אתר הכנסת היו”ר ראובן ריבלין:

אני מזמין את חבר הכנסת ניצן הורוביץ לעלות ולהציג את הצעת החוק: הפחתת פסולת אלקטרונית ומחזורה. גם הוא הסכים שתשובה והצבעה יהיו במועד אחר. לחבר הכנסת בן-ארי נותרו שלוש דקות וחצי לפעם הבאה. עכשיו אנחנו ניתן עשר דקות לחבר הכנסת ניצן הורוביץ, וכל שיותיר יהיה לו על מנת להציג ולרענן את זיכרונם של חברי הכנסת. בבקשה, אדוני.

ניצן הורוביץ (מרצ):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, זה רגע חשוב. אנחנו כאן מתחילים מהלך. זו רק ההתחלה, אבל אני מניח שהמהלך הזה יושלם עוד בתקופת כהונתה של הכנסת הנוכחית. המהלך הזה נוגע לחוק סביבתי חשוב ביותר.אתה יודע, לפעמים, בדיעבד, מעניין להיזכר ברגע הראשון שהעניין מגיע. זה מגיע עכשיו. החוק הזה נוגע לחלק הכי מסוכן והכי רעיל בפסולת, וזה הפסולת האלקטרונית.

אדוני היושב-ראש, מכלל היקף הפסולת, שהוא היקף עצום, הפסולת האלקטרונית – אותן טלוויזיות ישנות, מחשבים שזורקים, כל הציוד החשמלי שנזרק לזבל הרגיל – בסך הכול, מבחינת ההיקף, הוא אחוז אחד מהפסולת, אבל הוא מהווה 70% מהרעלים שיש בפסולת ובאשפה שלנו. זאת אומר, אם אתה מצליח לקחת את האחוז הזה, לשים אותו בצד, ולטפל בו כמו שצריך – זה בסך הכול כמות די קטנה – אתה מונע את המסוכנות ואת הרעילות של רוב הפסולת שאנחנו מייצרים. ואלה רעלים – למשל, ברוב המכשירים האלה יש מתכות כבדות. הן זולגות לקרקע, למים, לאוויר. זה אחר כך מגיע לגוף שלנו.

בעזרת מנגנון מאוד פשוט, בסך הכול, שאנחנו מציעים בהצעת החוק הזאת, ניתן לקחת את אותו חלק קטן של פסולת אלקטרונית, לשים אותו בצד ולטפל בו כמו שצריך. ומה שיפה בעניין הזה שזו הפסולת שיש לה הערך הכלכלי הגדול ביותר. אתה יכול לפרק אותה בצורה כזאת ולהוציא ממנה למשל כמה גרמים של זהב, כמה גרמים של מתכות יקרות אחרות. אתה יכול להשתמש בחלק מהמסגרות. זה דבר שיכול לשלם את עצמו וגם לתת מקומות עבודה.

יש היום בכל המדינות המתקדמות מפעלים ומתקנים שבהם מפרקים את הפסולת האלקטרונית. בדרך כלל – ואת זה אפשר גם להבין – זה נותן מקומות עבודה, למשל לאוכלוסייה שהיא מוגבלת. זה פתרון מצוין בשבילה. כך שיש לנו כאן נוסחה מנצחת: אנחנו מפחיתים את הפסולת ומונעים את הזיהום הסביבתי, ומרוויחים על המיחזור ויוצרים מקומות עבודה. זאת אומרת, יש כאן תפיסה כוללת. זו החקיקה שאנחנו מובילים בחוק הזה.

שותפים לו, קודם כול, ארגון “אדם טבע ודין”, שזה פרי היוזמה שלו. הוא עשה כאן את עבודת המחקר המקצועית, ואני רוצה להודות להם מעל הדוכן הזה. חברי הכנסת ששותפים לי בהצעה הזאת: משה גפני, זאב בילסקי, איתן כבל, אורית זוארץ, רוברט טיבייב, גדעון עזרא, אילן גילאון ואורי אורבך. כמו שאתם רואים, זה חוצה מפלגות וחוצה מחנות, כי זה באמת דבר שמועיל לחברה הישראלית.

החוק הזה מבוסס בסך הכול על מודל שכבר קיים בעולם; קיים באירופה. הוא בערך מבוסס על הדירקטיבה האירופית, וביסודו מונחת התפיסה – שהיא תפיסה מאוד חשובה בהסתכלות הסביבתית – של מה שנקרא “המזהם משלם”, אבל באופן קצת יותר חכם, זאת אומרת, אחריות יצרן מורחבת של הגורם המזהם.

אנחנו טוענים בהצעת החוק הזאת שיצרנים שמוציאים לשוק מוצרים מסוימים צריכים להיות שותפים באחריות לגורל המוצרים האלה ולמה שקורה עם המוצרים האלה בסוף מחזור החיים שלהם. אני רוצה להדגיש כאן – האחריות הזאת של היצרנים ושל הסוחרים למוצרים האלקטרוניים היא לא אחריות בלעדית, זאת אומרת, הם לא האחראים היחידים, אבל הם חייבים להיות חלק מהפתרון. ממש כפי שהלכנו בסיפור הבקבוקים, ממש כפי שהלכנו בסיפור האריזות, על-פי אותו מודל אנחנו גם הולכים בסיפור הפסולת האלקטרונית.

תחשבו על מצב שבו לאנשים יש, נאמר, מסך מיושן בבית. היום המוצרים האלה מתחלפים כל כמה שנים. פעם היית קונה טלוויזיה, זה היה ל-30 שנה. היום אחרי שלוש, ארבע, חמש שנים כבר בא מודל אחר, ואתה זורק את זה. אתה פשוט מניח את זה ברחוב.

כשאתה מניח את זה ברחוב, לוקחים את אותה טלוויזיה ישנה, שמים אותה בפסולת הרגילה, גורסים אותה ומעבדים אותה יחד עם הפסולת הרגילה לאלפי חתיכות קטנות. אחר כך אין שום אפשרות להוציא מתוך הפסולת הרגילה את החלקים ולטפל בהם. לעומת זאת – – –

היו”ר ראובן ריבלין:

יש חוקים כאלה בעולם?

ניצן הורוביץ (מרצ):

ודאי, ודאי. ברוב המדינות המפותחות יש כבר – – –

היו”ר ראובן ריבלין:

הממשלה מתנגדת לחוק הזה?

ניצן הורוביץ (מרצ):

לא, הממשלה לא מתנגדת לחוק הזה. הממשלה – טוב, על זה השר להגנת הסביבה יצטרך להשיב, אבל אני יודע שהממשלה מכינה במקביל הצעת חוק ממשלתית.

היו”ר ראובן ריבלין:

מה הבעיה?

ניצן הורוביץ (מרצ):

אין שום בעיה. לכן, אני הייתי שמח להעביר את ההצעה טרומית, וכמו שאנחנו עושים את זה הרבה – – –

היו”ר ראובן ריבלין:

אני נמצא פה בכנסת כמה שנים, ואני מודיע לך שהחוק הזה בסופו של דבר יתקבל. אני לא יודע מתי. טוב אמרת בהתחלה.

ניצן הורוביץ (מרצ):

בשביל זה אמרתי בהתחלה, אדוני, שזה הרגע הזה, כי פה ההתחלה, ואין לי ספק שזה יתקבל עוד בכנסת הנוכחית.

היו”ר ראובן ריבלין:

כל חברה שרוצה להגן על עצמה תעשה את זה.

ניצן הורוביץ (מרצ):

ודאי. מה גם, אדוני, שפה יש עניין – אני מדגיש את זה – שזה משלם את עצמו – –

היו”ר ראובן ריבלין:

ודאי. זה לטובת – – –

ניצן הורוביץ (מרצ):

– – כי יש שם חומרים יקרים בפנים.

עכשיו, הסיפור הוא סיפור מאוד בסיסי. כשאנחנו שמים את הפסולת שלנו יחד עם הפסולת הרגילה, אחר כך אי-אפשר להפריד ואי-אפשר למחזר. ברגע שאנחנו מפרידים במקום, אפשר לטפל, אפשר למחזר ואפשר גם להרוויח על זה כסף. זה מה שאנחנו מציעים כאן.

איך יעבוד המנגנון? היות שהצעת החוק הממשלתית, אני מניח שתהיה מאוד דומה להצעת החוק הזאת, אז אני כבר יכול לתת הקדמה למה שהממשלה תגיש. אגב, אנחנו שותפים לממשלה בדברים האלה. אנחנו במגעים עם המשרד להגנת הסביבה, וגם עם משרד התמ”ת ומשרדים אחרים.

איך עובד העיקרון הזה? קודם כול אנחנו נגיע למצב שבו מלכתחילה, כשמוצר ייוצר, על המוצר עצמו או על האריזה יופיעו סימנים, למשל כמו הסימן הזה.

היו”ר ראובן ריבלין:

אתה לא יכול להראות.

ניצן הורוביץ (מרצ):

אני לא יכול להראות? טוב, זה סימן מסוים, שמופיע פה, בהצעת החוק, שינחה את המשתמשים, את הרוכשים של המוצר, מה לעשות אתו בסוף תקופת חייו. כשהמוצר הזה יגיע לסוף תקופת חייו, או כשאתה תרצה להיפטר ממנו, אתה תוכל להחזיר אותו לחנות, והחנות תצטרך לקחת אותו ממך, ואחר כך להעביר אותו לטיפול.

במקרים של מוצרים כבדים, למשל מקררים, מכונות כביסה, דברים כאלה, שאנחנו מאוד לא רוצים שיתגלגלו ברחובות, אבל מצד שני אנחנו גם יודעים שקשה להביא אותם, יהיה מנגנון איסוף של הרשויות המקומיות ממקומות מסוימים, וגם לפעמים הרשות תוכל לקחת את זה ממך ולהעביר את זה ליצרנים. אחר כך, בשלב הבא, אחרי שמרכזים את המוצרים האלה, מעבירים אותם למתקנים לטיפול ומחזור. אנחנו כבר במגעים עם כמה יזמים להקים מפעלים כאלה בארץ. אלה מפעלים שכאמור מספקים עבודה – בין היתר, אני שם את הדגש – לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. זו עבודה שהיא עבודה פשוטה – היא עבודה חשובה אבל היא עבודה פשוטה, לכן היא מתאימה לאנשים עם צרכים מיוחדים. אני ראיתי את המתקנים האלה בעולם, זה עובד יפה מאוד, ובסיום הטיפול מקבלים תוצרים שונים של אותה פסולת, שאפשר למכור.

באופן הזה אנחנו נפטרים מהכספית ומהקדמיום ומהעופרת ומהקובלט ומכל המתכות הכבדות, שהיום, במצב הנוכחי, פשוט – – –

היו”ר ראובן ריבלין:

ניצן, תשאיר לי דקה כדי שאני אוכל לתת לך אחרי זה – – –

ניצן הורוביץ (מרצ):

מאה אחוז. אז אני אסיים כאן. ושוב, אני מדגיש, כפי שאמר היושב-ראש, אין לי ספק שהצעת החוק הזאת תעבור ברגע שנקבל את האוקיי מהממשלה. זה מתואם עם הממשלה וזה לתפארת החברה הישראלית והסביבה.

היו”ר ראובן ריבלין:

תודה רבה, חבר הכנסת הורוביץ.

ניצן הורוביץ (מרצ):

תודה.

היו”ר ראובן ריבלין:

שתי הערות: קודם כול, נותרו לך שתי דקות כדי להסביר לחברים לפני ההצבעה, ודבר שני, אני מתנצל בפניך – הערתו של מזכיר הכנסת היתה נכונה; כאשר מופיע ציור על גוף מסמך שהונח על שולחן הכנסת, אתה רשאי להציג אותו גם למצלמות, ולכן אני מודיע לך שהדברים שאתה הבאת לתשומת לבם של חברי הכנסת – אם חבר הכנסת חנין יש לו הציור הזה הוא יוכל להציג אותו.

הצעת חוק הגנת הסביבה (הפחתת פסולת אלקטרונית ומיחזורה), התשע”א–2010

[הצעת חוק פ/2658/18; נספחות.]

 (הצעת קבוצת חברי הכנסת)

היו”ר ראובן ריבלין:

חבר הכנסת חנין, לרשותך – כמה? שלוש דקות? הואיל ויש פה הצעה שהיא צמודה להצעתו של חבר הכנסת ניצן הורוביץ, יש לרשותך שלוש דקות. אם תשאיר לי דקה, יהיה לך אחר כך – – –

דב חנין (חד”ש):

תודה רבה, אדוני – – –

היו”ר ראובן ריבלין:

העיקר שאני אוכל להעלות אתכם על הבמה, ברשות ובסמכות.

דב חנין (חד”ש):

מאה אחוז. אני אנצל דקה מזמני. אני מצטרף לכל דבריו של חברי חבר הכנסת ניצן הורוביץ, מדובר באותו עניין, באותה תפיסה, באותה הצעה. להצעת החוק שאני מתכבד להביא בפני הכנסת שותפים אתי חברי הכנסת כרמל שאמה, זבולון אורלב ודוד אזולאי. הרעיון הוא – צריך לטפל בפסולת המסוכנת הזאת. היא מזיקה, היא בעייתית; 2. צריך להטיל את האחריות על היצרן או היבואן; 3. הציבור מוכן לשתף פעולה – בואו ניתן לו כלים לבצע את שיתוף הפעולה הזה בפועל, וכדי פשוט להשלים את דברי חברי, זהו הסימון שמופיע בהצעת החוק, והסימון הזה יוכל לסייע במנגנונים של הצעת החוק בפועל. תודה רבה.

היו”ר ראובן ריבלין:

תודה רבה. לרשותך, כמובן, שתי דקות תמימות לבוא ולדבר כאשר נבקש מהממשלה להשיב ותוכלו להציג בפני חברי הכנסת את החוקים, כדי שיהיה להם זיכרון על מה הם הולכים להצביע.

באמת, ברוכים היוזמים – גם חבר הכנסת ניצן הורוביץ, גם דב חנין, אשר ידם רבה להם בנושא איכות הסביבה.

הצעת חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל (תיקון – איסור גבייה), התשע”א–2011

[הצעת חוק פ/3322/18; נספחות.]

 (הצעת קבוצת חברי הכנסת)

היו”ר ראובן ריבלין:

אני מזמין את חבר הכנסת מוץ מטלון לבוא ולעלות לדוכן הנואמים להציג את הצעת חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל (תיקון – איסור גבייה). בבקשה. גביית תשלום כמובן. אנחנו נמתין לחבר הכנסת מטלון. זה בסדר גמור, קח את זמנך. בסדר גמור. פשוט אנחנו בפעם הבאה נקדם אותך לכיוון הבמה כדי לחסוך לך את הזמן. חבר הכנסת חנין עלה לדבר, רק קיצר כדי שיוכל לדבר וזהו. האם גם אצלך מדובר – השר מתן וילנאי נמצא, והוא ישיב בשם משרד הביטחון, לא בתוקף היותו השר להגנת העורף אלא בתור מומחה בנושא הביטחון.

משה מטלון (ישראל ביתנו):

טוב, אדוני יושב-ראש הכנסת, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בשנה האחרונה היינו עדים לתופעה מחפירה, שמביישת אותנו, פוגעת בקודש הקודשים של שימור זיכרון הנופלים שלנו. בכלל לא הייתי מעלה על דעתי, אדוני היושב-ראש, שאנחנו צריכים לבוא ולחוקק בכנסת ישראל חוק שדן במהות ובהוויה של עם ישראל, וזה זיכרון הנופלים, נושא ערכי ממדרגה ראשונה, רק – יש אנשים שראו בעצם קיום יום הזיכרון אולי אפשרות לעשות כסף, להרוויח אולי כמה שקלים על חשבון אותם הורים שכולים שבאים להתייחד עם בניהם או בנותיהם. יש כאלה שאני בטוח ששומעים בכלל על הצעת החוק, הם ירימו גבה, כי לא יאמינו שבכלל קיימת תופעה כל כך חמורה בתוך עמנו. זה אולי עוד משהו שמעיד על התפרקות העם, המדינה הזאת, מכל מיני נכסים כל כך ערכיים.

התיקון המהותי והעקרוני הזה, של איסור גבייה, בא בעצם להדגיש בהצעות החוק של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, כי לא ייגבה כל תשלום בעבור השתתפות בעצרת-עם, טקסי התייחדות המאורגנים על-ידי כל גוף ציבורי – ממשלת ישראל, רשויות מקומיות, תאגידים, חברות-בנות, עמותות שנתמכות על-ידי כספי ציבור ומתוקצבות – שלא יגבו כסף, ויחול עליהם איסור חד-משמעי.

אסור לנו לעבור, אדוני היושב-ראש, לסדר-היום בלי להבטיח שהתופעה הזאת לא תשוב ולא תחזור על עצמה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את הלוקסוס הזה של מחיקת הזיכרון של הנופלים.

אדוני היושב-ראש, לא נעלים עין בעניין הזה. אני חושב שכל מלה נוספת – גם הדברים שכתבתי פה, אתה יודע, אולי הם קשים, אני חושב שכדי לשמר ולשמור את זכרם של הנופלים, אני חושב שאני אסתפק כמעט בדברים האלה. אני רק רוצה לציין שהצעת החוק הזאת בעצם נולדה בחודש מאי, אחרי איזו סערה תקשורתית שיצר תחקיר שהועלה בערוץ-10 על התופעה הלא-ראויה הזאת, על-ידי כתב בשם נדב ברנשטיין.

אני מניח בפני חברי הכנסת נושא ערכי זה לדיון ולהצבעה, ואני מבקש מחברי חברי הכנסת את תמיכתם בחוק ערכי, חוק שיחזיר לנו את כבודנו ובוודאי ישמר את כבודם של מתינו, חברינו, בני משפחותינו. תודה רבה.

היו”ר ראובן ריבלין:

תודה רבה. הואיל ואני לא יודע מה עמדת הממשלה, גם אם אני יכול לשער, אתה יכול להישאר על הבמה, כי תהיה לך זכות להשיב אם השר יתנגד חלילה להצעה הזאת. אבל אם השר אומר שהממשלה מסכימה, אני אשחרר אותו. תודה רבה.

כבוד השר, השר וילנאי, ישיב בשם שר הביטחון – בשם משרד הביטחון. הוא לא ישיב בשם שר הביטחון, אלא בשם משרד הביטחון. בשם שר הביטחון? כי הוא המשיב. אוקיי.

השר להגנת העורף מתן וילנאי:

כבוד יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, כפי שאמר חבר הכנסת מטלון, קצת מוזר שצריך לחוקק חוק כזה. אין ספק שזה ראוי, אין ספק שזה נכון.

הממשלה תומכת בזה תמיכה מלאה, ואני ממליץ להעביר את זה לוועדת החינוך של הכנסת כדי לקדם את החוק, שאין מובן מאליו יותר ממנו שאני יכול להעלות על הדעת כרגע. תודה רבה.

היו”ר ראובן ריבלין:

תודה רבה, ואמר כבר מנחם בגין – ויש אומרים שהוא מצטט אחר – המובן מאליו, חשוב שייאמר מפעם לפעם ואפילו ייכתב, השר שמחון. תודה רבה.

אנחנו נעבור להצבעה, אחרי שחבר הכנסת מטלון יגיע למקום מושבו. אנחנו, רבותי חברי הכנסת, עוברים להצבעה, וההצבעה היא על הצעת חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל (תיקון – איסור גבייה), התשע”א–2011, בקריאה טרומית. נא להצביע, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.

השר להגנת העורף מתן וילנאי:

– – –

היו”ר ראובן ריבלין:

ראיתי, ראיתי, וגם הצבעת נגד. לא רק שהצבעת בזה – אבל יכולת לשנות את ההצבעה, יש לך עשר שניות לשנות את ההצבעה.

הצבעה מס’ 2

בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 25

נגד – 1

נמנעים – אין

ההצעה להעביר את הצעת חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל (תיקון – איסור גבייה), התשע”א–2011, לדיון מוקדם בוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.

היו”ר ראובן ריבלין:

בעד – 25, אחד נגד ואין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק אושרה בקריאה טרומית.

השר וילנאי, אשר מעל הבמה הודיע שהוא תומך בחוק, הצביע בטעות נגדו, ובכל זאת, אף-על-פי שברור לי כשמש שאכן הוא טעה, אני לא משנה את ההצבעה.

השר להגנת העורף מתן וילנאי:

– – –

היו”ר ראובן ריבלין:

אתה לא משנה את ההצבעה, כי אחרת אנחנו נגרום פה לתקלות.

שלי יחימוביץ (העבודה):

אדוני היושב-ראש, תוכל להוסיף את קולי?

היו”ר ראובן ריבלין:

חברת הכנסת שלי יחימוביץ מבקשת באמת להוסיף את קולה, ואני באמת הייתי נענה לבקשתה, אם לא הייתי יושב-ראש הכנסת, ואני לא מוסיף את קולה. תודה רבה.

הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, חבר הכנסת מוץ מטלון, ותועבר לוועדת החינוך של הכנסת – לחוץ וביטחון או לחינוך? לוועדת החינוך של הכנסת, כדי להכינה לקריאה ראשונה. תודה רבה.