בישראל מיוצרת מדי שנה פסולת אלקטרונית במשקל של כ-100,000 טונות (נכון לשנת 2011) אשר ברובה אינה עוברת תהליכי מיחזור. רמת המודעות לנזקים האקולוגים הכרוכים בטיפול בלתי נאות בפסולת אלקטרונית נמצאת בעליה, אולם מעטים מדי מאיתנו מבינים לאשורה את היקף הבעיה.
היכרות כללית עם הרכיבים המזיקים שבה, רכיבים העשויים לחלחל אל הסביבה (בין אם לאדמה, למים או לאוויר), תאפשר קבלת תמונה בהירה יותר באשר לחשיבות שבטיפול מקיף ואחראי באיסוף, פינוי ומיחזור פסולת אלקטרונית. במאמר זה נפרט ונרחיב על מיני חומרים מסוכנים הנמצאים בפסולת אלקטרונית.
ציוד אלקטרוני מכיל מגוון חומרים
אחד המאפיינים הבעייתיים ביותר של פסולת אלקטרונית הוא, שמכשירים אלקטרוניים מורכבים ממגוון רב של חומרים, מתכות שונות, חומרים פלסטיים, זכוכית, מעכבי חמצון ובעירה ועוד. כך למשל במחשב ביתי רגיל ישנם יותר מארבעים חומרים שונים.
יתרה מזאת, חומרים אלה מעורבבים כל כך זה בזה עד שהפרדתם בעת תהליכי מיחזור היא מסובכת מבחינה טכנית וכן כרוכה בעלויות שאינן אופייניות בתחום מחזור אשפה.
לחלק מן החומרים מהם מורכבת פסולת אלקטרונית יש ערך עצמי, כך למשל מעגלים מודפסים מכילים זהב ונחושת, מסכי טלוויזיה ישנים מכילים עופרת, מעטפות מכשירים רבים עשויות אלומיניום ועוד. לכאורה עובדה זו אמורה להפוך מיחזור פסולת אלקטרונית לכדאי אולם אליה וקוץ בה, "מיחזור" גס הנעשה באמצעים בלתי הולמים (למשל על ידי שריפת מכשירים) גורם לשחרור מואץ של חומרים מזיקים ומסוכנים.
חומרים רבים המצויים בפסולת אלקטרונית מוגדרים כמזיקים לסביבה ועשויים אף להוות סכנה בריאותית מיידית לבאים איתם במגע. מתכות כבדות כגון ליתיום, אבץ, ניקל, כספית, ארסן, תרכובות הלוגן כגון PVC, PBB, מעכבי בעירה שונים ועוד.
לאור הנ"ל הגיוני וחיוני להפוך מיחזור פסולת אלקטרונית למאורגן ומבוקר כך שניתן יהיה להציל ממנה את החומרים בעלי הערך וגם למנוע שחרור בלתי מבוקר של החומרים המזיקים.
כל מכשיר והחומרים המזיקים שלו
מעניין להכיר את הצדדים האפלים של המכשירים בהם הפכנו כה תלויים. החומרים המזיקים המצויים בהם ואשר נטמנים בקרקע כל אימת שפסולת אלקטרונית מטופלת ככל אשפה מוצקה.
טלוויזיות – מכשירי הטלוויזיה מן הדור הישן (טרום מסכי ה LCD והפלזמה) הקרינו באמצעות מסכי שפופרת קתודית (Cathode Ray Tube – CTR) המכילים כמות גדולה של עופרת וכן חומרים זרחניים וגזים רעילים.
טלפונים סלולאריים – אמנם מדובר במכשירים קטנים יחסית אולם העובדה כי אורך החיים הממוצע של טלפון נייד הוא כ 18 חודשים בלבד וכן שלמעלה מ 500 מיליון בני אדם הם בעלי מכשירים כאלה הופכים בן לוויה חביב זה למסוכן מאוד לסביבה. החומרים המזיקים ביותר בפסולת אלקטרונית זו הינם אלה המצויים בסוללותיהם כגון ניקל, קדמיום, ליתיום ועופרת.
מחשבים – במחשבים ניתן למצוא חומרים מזיקים כגון עופרת, זרחן, כספית, מעכבי בעירה וחומרים פלסטיים המשחררים גזים רעילים בעת בעירה ומדגישים את המשמעות והחובה במיחזור מחשבים באופן מוסדר.
בשנת 2010 לבדה, מעל ל 70% מן הפסולת האלקטרונית בישראל נטמנה בקרקע ככל אשפה מוצקה אחרת. כעת, משהכרנו מעט את החומרים המזיקים בפסולת אלקטרונית, המחשבה שחומרים אלה מחלחלים אל הקרקע, משתחררים אל האוויר או מוצאים דרכם אל מי התהום - הופכת מפחידה ממש.