תרבות צריכת מוצרי החשמל בישראל הגיעה לממדים קיצוניים שהפכו אותם לאויב הסביבתי הגדול ביותר שאחראי ל-70% מהפסולת הרעילה במטרה לצמצם את הנזק שנגרם לו, הוקם מפעל המיחזור למקררים ומזגנים בהתאם לתקינה האירופאית ובהשקעה של 30 מיליון שקל
ההתחממות הגלובלית משנה באופן בלתי הפיך את הסביבה ומאיימת על הקיימות ואיכות האוויר בעולמנו. ההכרה במצב ובגורמים המזיקים לכדור הארץ אומנם הולכת ומתעצמת עם השנים אך עדיין לא נמצאו פתרונות שיפחיתו את הפגיעה באופן משמעותי.
פסולת רעילה היא מבין הגורמים העיקריים ש”תורמים” לתופעה המדאיגה, כאשר בישראל, כ-70% ממנה תופסת ‘הפסולת האלקטרונית’ שמקורה בסוללות ובמוצרי חשמל ונזקיה מהווים איום סביבתי משמעותי וסכנה לאנושות כולה.ישראל לבדה, מיוצרים בשנה כ-165 אלף טון של פסולת אלקטרונית, מספר שמשקף גדילה משמעותית בהיק שהכרנו משנים עברו – היקף שאסור להתעלם ממנו ומצריך שינוי צרכני מהותי לצד מימוש פתרונות שיסייעו לצמצום הנזקים.
צרכנים מעטים יודעים למשל שמזגנים ומקררים למשל, שאינם ממוחזרים כראוי מובילים לנזקים סביבתיים אדירים – לשם הבהרה, מקרר אחד שאינו ממוחזר שווה בנזקו הסביבתי לפליטת גזי חממה, כמו נסיעה של 100,000 ק”מ נסיעה ברכב פרטי.
עד היום, לא היה בישראל הליך מחזור מתאים ומוסדר למזגנים ומקרים והראשונים שהרימו את הכפפה ליישור קו עם הסטנדרטים החדשים בניסיון לסייע בהפחתת הנזק שגורמת הפסולת האלקטרונית, ובמסגרת האסטרטגיה הירוקה של החברה, הייתה ‘אלקטרה מוצרי צריכה’ שהקימה, יחד עם תאגיד המיחזור מ.א.י שפועל מטעם המשרד להגנת הסביבה, את ‘אלקטרה מיחזור’ – המפעל הראשון מסוגו בישראל, והמתקדם ביותר בעולם למיחזור מזגנים ומקררים.
מפעל המיחזור למקררים ומזגנים הוקם במטרה להגשים את חזון הכלכלה המעגלית, כך שכל חלק ממוחזר יהפוך לחלק במוצר חדש, שלבסוף יגיע לצרכן.
2 דק של טעימה מהעשייה שלנו השנה
תודה לכל השותפים שלנו – היבואנים, היצרנים, העסקים, הרשויות המקומיות, מפעלי המיחזור והמיחזור וכמובן תושבי מדינת ישראל , על שיתוף הפעולה והעשייה המשותפת למען הסביבה, בריאות הציבור והדורות הבאים
2 דק של טעימה מהעשייה שלנו השנה
תודה לכל השותפים שלנו – היבואנים, היצרנים, העסקים, הרשויות המקומיות, מפעלי המיחזור והמיחזור וכמובן תושבי מדינת ישראל , על שיתוף הפעולה והעשייה המשותפת למען הסביבה, בריאות הציבור והדורות הבאים
לא קיים גז יחיד או גורם ספציפי להתחממות הגלובלית, אלא מגוון חומרים הנפלטים לאטמוספירה ומקשים על יציאתה של הקרינה התת אדומה מחוצה לה, תהליך הגורם להתחממות שכבת האוויר הקרובה אלינו ולהתחממות הקרקע והימים, התחממות המובילה לנזקים אקולוגים חמורים, הפשרת הקרחונים, התחמצנות האוקיינוסים ותמותת החי והצומח הימי תוך הפרת האיזון העדין שבכדור הארץ במהירות שיא.
כתב: אמנון שחרור – מנכ”ל משותף במ.א.י תאגיד מיחזור אלקטרוניקה לישראל
עודכן:16/08/2021
בשנת 2015 התייצבו נציגי המשרד להגנת הסביבה ומדינת ישראל, דאז ברשות השר אבי גבאי, בוועידת האקלים בפאריס מול 150 מדינות שונות לשם צמצום פליטת גזי החממה בדרכים חדשניות, מתוך מטרה להעלאת התל”ג העולמי ב-35 טריליון דולר עד לשנת 2035, וזאת רק כתוצאה ממהלכי התייעלות אנרגטיים בכל אחת מהמדינות המחויבות לאמנת פאריס- כמובן כל זאת כדי לשכנע את האומות לקחת חלק בשינוי מצב ההתחממות הגלובאלית והסיכון למיליוני אנשים בתסריט האימה ה”עסקים כרגיל” .
בקיץ 2021 מפרסם האו”ם דוח נוקב וחד משמעי , דוח ה IPCC , שבאופן חד משמעי קובע שנזקי ההתחממות הגלובאלית הם מעשה ידי אדם ונזקים אקלימים משמעותיים הצפויים שאינם ניתנים לשינוי ודורשים אדפטציה של תשתיות, חקלאות, אנרגיה והאופן בו מספקות מדינות את הצרכים היסודים של חיי תושביהם. בנוסף שינויים משמעותיים יש לקחת באופן מיידי בקצב ואופן הפליטות של גזי חממה לרבות גז טבעי.
לקראת הסכמי האו”ם בפריז מצגת לישיבת ממשלה, ד”ר גיל פרואקטור המשרד להגנת הסביבה
מחויבותה של ישראל גבוהה אף היא ואושרה על ידי הכנסת לכ-25% הפחתה עד לשנת 2030 , יעד שאפתני ומאתגר כאחד, המגלם בתוכו הפחתה של 7.7 טון גזי חממה לנפש הנפלטים במונחי CO2 (מכונים במדד GWP Global Warming Potential ).
יעדי המשרד להגנת הסביבה בנושא פליטות מזהמים
על פי המשרד להגנת הסביבה, “נכון לספטמבר 2015 – גובש יעד הפחתה לאומי לישראל, הממשלה אישרה ביום א’ 20.09.15 את היעד הלאומי להפחתת פליטות גזי חממה וייעול צריכת האנרגיה במשק: 7.7 טון פליטות גזי חממה לנפש ב- 2030 מתרחיש עסקים כרגיל של 10 טון לנפש, שמשמעותו: הפחתת כ-25% מפליטות גזי החממה עד -2030; 17 התייעלות אנרגטית בצריכת חשמל; 17% ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות; 20% הפחתה בנסועה פרטית. התועלת למשק הישראלי: מעל 100 מיליארד שקלים. האוצר יקציב חצי מיליארד ₪ למימוש התכנית, בתוספת מענקים להשקעות בהתייעלות אנרגטית בסך 300 מיליון ₪ לארבע שנים.”
לצערנו לא קיים גז יחיד או גורם ספציפי הגורם באופן ישיר להתחממות הגלובלית, אלא מגוון חומרים הנפלטים לאטמוספירה ומקשים על יציאתה של הקרינה התת אדומה מחוצה לה, בין אם אלו אדי מים טבעיים או גזים אגרסיביים יותר. זהו תהליך טבעי וחשוב הגורם להתחממות שכבת האוויר הקרובה אלינו ולהתחממות הקרקע והימים ומאפשרת את מעגל החיים לו אנו רגילים.
התחממות מהירה וקיצונית מובילה לנזקים אקולוגים חמורים, הפשרת הקרחונים, התחמצנות האוקיינוסים ותמותת החי והצומח הימי תוך הפרת האיזון העדין שבכדור הארץ במהירות שיא ובאופן בו הטבע לא מאפשר כרית נחיתה והתאמת השרשרת האקולוגית – מכאן נובעות תופעות אקלימיות קיצוניות. את מדידת הנזק מבצעים באמצעות מדד המכונה GWP, פרמטר המתאם כל פליטת חומר מזיק או תהליך אנרגטי בעולם ל-CO2 , זאת אומרת שסוג גז במדד GWP 1000, גורם לנזק הגדול פי אלף לנזק הנגרם מאותה כמות פליטה של CO2.
התרומה של מקררים ביתיים ומכשירי מיזוג לפליטות גזי החממה
אמצעי קירור כגון: מקררים ביתיים ומיזוג מכילים בחלק מהמכשיר עצמו כמות גדולה מאוד של גזי – CFC (ראשי תיבות של “Chlorofluorocarbon”) – משפחת תרכובות של כלור, פלואור ופחמן, המשמשים כאמצעי קירור בדחיסה במקררים ובמזגנים, וכן כחלק מחומרי הבידוד במכשירים (Blowing Agents) כחומרים מקציפים – חומר הבידוד הצהבהב והאוורירי. משפחת גזים אחרת הנמצאת במקררים חדשים מכונה HC וגורמת לנזק מופחת מוערכת ככזו הנמצאת בכ-50% מציוד הקירור הביתי באירופה ויתכן אף בישראל.
טבלת הנזקים הנגרמים מגזי קירור וניפוח במונחי GWP:
מקור: UNEP – STEP JULY 2009 – RECYCLING FROM EWASTE TO RESOURES Sustainable Innovation and Technology Transfer Industrial Sector Studies
בכל מקרר בייתי ישנה כמות הנאמדת בכ-1000 גרם גזי קירור שונים (1 ק”ג !) , הגזים נמצאים במערכת הקירור (כ-25% מהם) והשאר בעיקר בקצף הבידוד הצהוב אשר ניפוחו נעשה באמצעות גזים דומים הנפלטים במיחזור המוצר. ההשפעה של גזי קירור וגזי הניפוח (מכונים בלעז “BLOWING AGENT”) היא מהחמורות ביותר על אפקט החממה וההתחממות הגלובאלית. ההשפעה נאמדת בכ-14,000 GWP למקררים ישנים וכ-5000 GWP למקררים המכילים גזים חדשים ממשפחת ההלוגנים- המכונים HC.
אז מה המשמעות של כל הנתונים האלו?
אנו צורכים כ 300,000 מקררים בשנה וכ-800,000 מזגנים ומוצרי קירור מותקנים בבתים ובמשרדים, וכמובן שאף אחד לא יסכים לוותר עליהם ולא משנה מה המחיר. אבל, בכל מכשיר כזו טמונים גזים מסוכנים מאוד, שקטים, נדיפים , ללא ריח ובלתי נראים. הם חסרי כל השפעה ישירה עלינו כבני אדם אבל, כל קילוגרם מגזים אלו (להזכירכם במקרר אחד יש 1 ק”ג של גז) שווה ערך לפליטה של 14-5 טון גזי חממה בהתאמה לסוג הגז. לשם השוואה רכב משפחתי חדש מייצר בממוצע רק 130 גרם CO2 לכל קילומטר נסיעה, מכאן שמקרר ישן המכיל CFC במכלוליו שווה ערך לנסיעה ברכב של כ-107,000 ק”מ! ראוי לציין כי ידוע שמקררים רבים המסומנים כמכילי גז HC , מרכיבי הבידוד בהם נופחו בגזים ממשפחת ה-CFC ומכאן שנזקיהם גדולים אף יותר מהצפוי ברישומיהם. דוגמא נוספת ניתן לתת מנזק הנגרם בתעשיית הבשר, בתהליך ייצור של ק”ג בשר בקר, נפלטים כ 20 ק”ג מקרר יחיד שווה ערך בנזקיו להתחממות הגלובאלית כמו לצרוך כ 500 ק”ג בשר בקר (חצי טון של CO2).
נעמיק את החישוב ונזרוק עוד כמה נתונים פנימה. אורך חייו של מקרר עומד על 5 שנים בהתאם לדיווחים אירופאים . בכל בית אב בישראל יש בממוצע 3.3 נפשות. נניח לרגע כי בכל בית מקרר בודד GWP, מכאן שלכל תושב ישראלי השפעת התחממות המיוחסת למקרר הביתי בלבד (וטרם דיברנו על מזגנים) שברשותו שנאמדת בכ-600 ק”ג CO2 בשנה אם לא יטופל או ימוחזר באופן סביבתי .
מחויבותה הכוללת של ישראל באמנת פאריס היא להפחתה של 7.7 טון גזי חממה לאדם עד ל 2030, ניתן להסיק שבטיפול נאות במוצרי הקירור שברשותנו ניתן היה לקיים הפחתה למקרר הביתי של כל אחד מאתנו ולמזגנים שברשותנו ניתן לממש כ-10% מיעד זה. על כן, ככל הנראה לא ניתן להשיג יעד מאתגר שכזה ללא טיפול בגזי קירור הנמצאים בציוד הקירור הביתי המצוי למכביר בבתים בישראל , וזה עוד לפני שדנו בציוד קירור מהמגזר העסקי.
מיחזור מוצרי קירור בישראל
אנו בתאגיד מ.א.י עושים מאמצים רבים לאיסוף ציוד הקירור והבאתו אל מתקני טיפול מורשים בישראל, כאלו אשר מבצעים תהליכי הפרדה לגזים ולשמנים הנמצאים במערכות הקירור ומסלקים בצורה המיטבית הניתנת בישראל את חומרי הבידוד השונים.עד כה קשה לומר כי הטיפול בישראל שקול לאופי הטיפול האירופאי המקובל.
בעקבות כך, לאחרונה (ינואר 2021) נחתם הסכם היסטורי ויחודי בישראל – בתוך שנה וחצי יוקם מפעל המיחזור הראשון בישראל למיחזור מקררים ומזגנים בבעלות חברת אלקטרה,קבוצת אולטרייד ותאגיד מ.א.י .כיום כלל המקררים נאספים ומועברים למיחזור גנרי של פסולת ברזלית, הקמתו של המפעל החדש תניב מגוון חומרי גלם שיוחזרו לתעשיה ותסלק באופן מוחלט את כלל המזהמים שנמצאים בציוד הקירור.
להקמתו של מפעל המיחזור השפעה סביבתית עצומה, מדובר על מניעת נזק מצטבר של כ-מליון טון CO2 בשנה, כחמישית מפליטות גזי החחמה מפסולת במדינת ישראל. המפעל צפוי למחזר כשליש מציוד הקירור בישראל , ולהשיב גזים וחומרי גלם ממוחזרים לייצור בתעשייה.
מאחר ושותפים למפעל זה כלל גורמי היצור, השיווק והמיחזור של מוצרי קירור , אנחנו נפגשים לראשונה בישראל ובעולם במיזם המיישם את עקרונות הכלכלה המעגלית הלכה למעשה.
אלקטרה מיחזור -אמנון שחרור ודן הלמן – מנכ”לים משותפים במ.א.י. – תאגיד מיחזור אלקטרוניקה לישראל
מיזם אלקטרה מיחזור הוא ציון דרך חשוב ברמה הלאומית ואירוע בקנה מידה עולמי במימוש מלא של חזון הכלכלה המעגלית בו היצרן לוקח אחריות מלאה משלב הייצור,שיווק לצרכן, איסוף הפסולת הישנה והעברתה למיחזור בתקינה בינלאומית. כל זאת לא היה מתאפשר ללא החזון של חברת אלקטרה מוצרי צריכה בעידוד של המשרד להגנת הסביבה והשרה גילה גמליאל.
מיזם אלקטרה מיחזור הינו בשורה חדשה לכלכלה המעגלית בישראל ובעולם.כלכלה שנוטלת אחריות, מתקנת וברת קיימא כלכלה שמביטה לא רק על שורת הרווח אלא על סגירת מעגל סביבתי ותעשייתי מתקדם למען עתיד ילדינו.נחתם הסכם אנו צופים שבזכות מעורבותו של הציבור והבאת מוצרי הקירור אלינו למיחזור מוכר ומוסדר, בתוך כמה שנים תתאפשר בישראל הקמתו של מתקן מיחזור לטיפול מלא בהתאם לצו השעה שנקבע באמנת פאריס.
מקררים לפני מיחזור ומכונות כביסהמפעל מיחזור מקררים שמוקם בישראל בשנת 2021 על ידי אלקטרה מיחזור ומ.א.י
לקראת יום מיחזור הפסולת האלקטרונית ביום רביעי הקרוב יחול יום מיחזור הפסולת האלקטרונית, שמהווה תמרור אזהרה וקורא לנו לשים ברקס להשלכה הסתמית של מכשירים אלקטרוניים, מסוללות ועד סמארטפונים
מאת: אמנון שחרור, מנכ״ל משותף תאגיד מאי
יום רביעי הקרוב יהיה יום מיחזור הפסולת האלקטרונית הבינלאומי, שמהווה תזכורת כתמרור אזהרה בוהק שקורא לכולנו לשנות את הרגלי המיחזור והצריכה שלנו. בעשור האחרון, תרבות הצריכה בעולם המערבי של מוצרי חשמל הגיעה לממדים מפלצתיים, והפכה את הפסולת האלקטרונית לאויב הסביבתי העיקרי. כמות הפסולת האלקטרונית מהווה רק אחוז אחד מכלל הפסולת הביתית, אך כ- 70% מתכולתה הרעילה. מדי שנה מצטברים בישראל כ-130 אלף טון של פסולת אלקטרונית. 80% ממנה מועברים למטמנות וממשיכים לפלוט גזי חממה וחומרים רעילים רבים. מאות אלפי טונות הנפלטות לסביבה וגורמות לזיהום המים שאנו שותים והאוויר שאנו נושמים. הנזקים העצומים לכדור הארץ ולבריאותנו אינם גזרת גורל, אלא קשורים להרגלים הסביבתיים הפגומים שהשתרשו בנו לאורך שנים. הרגלים שאפשר וצריך לשנות.
משבר הקורונה הוביל למציאות בה למעלה מחצי שנה רוב תושבי המדינה נאלצים להעביר את זמנם בבית. אם לא הספיקו למעלה מחודשיים בסגר הראשון, בהם היינו נעולים בבית עם הילדים, כעת הגיעו ימי הסגר השני אותם אנו נאלצים להעביר במציאות דומה. המצב שנוצר מהווה הזדמנות חד פעמית לגייס את עצמנו ואת ילדנו למען הסביבה, ולאסוף ולמחזר את כל הפסולת האלקטרונית שהצטברה בבית לאורך השנה.
אם תרימו את הראש, תגלו שבכל פינה אפשרית בבית מסתתרים סוללות, מטענים, כבלים ישנים, מפצלים, אינספור צעצועים אלקטרוניים שבהם הילדים כבר מזמן לא משתמשים, ובעיקר מכשירים ניידים מושבתים, שיכולים להסב לסביבה נזקים עצומים. האם ידעתם שלייצור טלפון נייד אחד ישנה השפעה סביבתית שלילית הזהה לרכב חדש הנוסע אלף ק”מ? עכשיו דמיינו את גודל הנזק והכפילו ב-2.72 מיליארד טלפונים ניידים הנמצאים כרגע בשימוש. בטלפונים סלולרים ניתן למצוא ארסן, אנטימון, נחושת, קדמיום, בריליום, אבץ, ניקל ועופרת בכמויות נכבדות אשר גורמות לנזקים עצביים בבני אדם, פגיעה בהתפתחות של ילדים ונשים, סרטן והשפעות גנטיות.
ועוד לא דיברנו על המזהם הגדול והמסוכן שנמצא בבתים של כולנו בשפע – הסוללות. אלו מתוכן שאינן ממוחזרות מזהמות את האוויר והאדמה וגורמות לנזקים בריאותיים עצומים. הסוללה נראית אמנם תמימה, אך היא רחוקה מכך, ומסוגלת לזהם מאגרי מים עצומים ולהרוג כל יצור החי בהם. החומרים הרעילים בהן, דוגמת העופרת שבסוללות, שמגיעים למקורות המים שלנו, יכולים לגרום לבעיות התפתחותיות של מערכת העצבים, לירידה ביכולת השכלית, למחלות לב וכלי דם ועוד שלל נזקים בריאותיים בלתי הפיכים, שהיו יכולים להימנע, אם כל אחד מאיתנו היה עושה את אותו צעד קטן למען הסביבה שיכול להשפיע בענק. השהות בבית במהלך משבר הקורונה, מהווה הזדמנות מצוינת לאסוף את כל הסוללות המשומשות שנצברו ומוצרי האלקטרוניקה המקולקלים, ולהשליכם אל מיכלי המחזור הייעודיים.
אם ננצל את תקופת הסגר לאיסוף ולמחזור משפחתי של פסולת אלקטרונית, נשכיל להעביר לילדנו שיעור חשוב ביותר על עקרונות הצריכה והקיימות. דרך הפעילות החינוכית המשותפת הם ילמדו על צמצום צריכה, צריכה נבונה, מיחזור ושימוש מושכל במוצרי החשמל, מתוך מטרה לעורר בהם שאלות כמו “למה אני צריך אייפון חדש, אם הישן עושה את אותה העבודה בדיוק? “למה לקנות צעצוע חדש לפני שהישן התקלקל אם זה גורם לנזק כל כך גדול?”. אם לא נשנה את ההרגלים שלנו ושלהם, נאסוף, נפריד ונתחיל למחזר, נראה גידול משמעותי בבעיות הסביבתיות ובתחלואה. האם זו המציאות שאנו רוצים להוריש לילדינו? הגיע הזמן שניקח אחריות. בואו נעשה צעד קטן לאדם וצעד גדול לסביבה ולבריאות שלנו, ופשוט נתחיל למחזר.
בעוד התעשיינים ובעלי העסקים יכולים לבחור להתקשר עם תאגידי מיחזור, להפחתה משמעותית של כמויות הפסולת לפינוי על ידי הרשות המקומית, הם בוחרים ללכת עם הראש בקיר נגד הקידמה ולהתעלם מהסביבה.
אין אויב גדול יותר לחדשנות מאשר קיבעון מחשבתי. כשלאונרדו דה וינצ'י רצה לבנות מכונה שתעזור לבני אדם לעוף, הוא חיקה את מעוף הציפור, מתוך קונספציה כי רק כך יוכל להשיג את המטרה. הקונספציה הזאת, שהוטמעה בראשו ובראשם של בני דורו, עצרה אותם מלעשות את הקפיצה הגדולה קדימה בתעופה, שבמאה ה-20 שינתה את העולם. קיבעון הוא מעצור השגור גם בראשם של תעשיינים וחברות בישראל כיום, המעוניינים יותר מכל לשמר את המצב הקיים, שלא פועל לטובת אף אחד - גם לא לטובתם שלהם.
הדבר בא לידי ביטוי לאחרונה בישראל ביתר שאת, בעתירתה המוזרה של התאחדות התעשיינים נגד הרשויות המקומיות, המבקשות להטיל על התעשיינים אגרת פינוי פסולת בכמות חריגה.
מיכל איסוף פסולת אלקטרונית בכפר סבא
מדוע זאת עתירה מוזרה? כי בעוד התעשיינים ובעלי העסקים יכולים לבחור להתקשר עם תאגידי מיחזור, להפחתה משמעותית של כמויות הפסולת לפינוי על ידי הרשות המקומית, ובכך גם להפחתת אגרת פינוי הפסולת החריגה, הם בוחרים ללכת עם הראש בקיר נגד הקידמה ולהתעלם מהסביבה.
בעתירה שהגישה התאחדות התעשיינים לבג"ץ היא טוענת שהאגרה היא "המצאה שנועדה לסחוט כספים" מעסקים הפועלים בשטחי הרשויות והערים השונות. ההתאחדות מסבירה, יש שיאמרו בצדק, כי פינוי האשפה הוא שירות שאמור להיכלל בתשלומי הארנונה שגובות הרשויות המקומיות. ייתכן כי יש צדק בדבריה, אבל החוכמה המצופה מהתעשיינים של הסטארט-אפ ניישן היא להפוך איום להזדמנות.
למעשה, מנקודת מבטה של הרשות המקומית, כאשר התעשיין מתקשר בהסכם עם תאגיד למיחזור פסולת אלקטרונית ועם תאגיד למיחזור אריזות, הוא בעצם מטפל בעיקר הפסולת היבשה שלו בעצמו, ומפחית משמעותית את כמות הפסולת שהוא מייצר.
פסולת אלקטרונית: מחשבים, מסכים, כבלים סוללות ועוד.
כשעיקר הפסולת של התעשיינים ובתי העסק היא תעשייתית, אלקטרונית או אריזות מפלסטיק, הם נותרים עם קמצוץ של פסולת רטובה לטיפול על ידי הרשויות המקומיות.
באופן כללי, התעשיין גם לא משלם על מיחזור. על פי החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי, אלקטרוני ובסוללות, תאגיד המיחזור, שהוא גוף היישום המוכר, צריך לממן את איסוף ומיון הפסולת האלקטרונית עבור התעשיין - בנוסף לפינוי בחינם. יכול התעשיין לפנות אריזות באמצעות תאגיד המיחזור תמיר. מדובר בגוף בבעלות התעשיינים, שגם מממנים את פעילותו, ולפיכך הם צריכים להיות הראשונים ליהנות מפירותיו בהתאם לחוק להסדרת אריזות.
יותר ויותר חברות בכל העולם מבינות את היתרונות וההזדמנויות הרבות שמיחזור מביא להן, שלא לומר רווחיות. המודעות הגוברת לסכנות בפסולת אלקטרונית שאינה מטופלת, ולהררי הפלסטיק השוטפים את האוקיינוסים ומזהמים את האדמה, הפכה את האזרחים למצפוניים הרבה יותר, והציפיות שלהם מתעשיינים וחברות עולות כל הזמן. הם מענישים את המזהמים ותומכים בממחזרים.
מיכל איסוף פסולת אלקטרונית באיקאה
קשה אם כן להבין את הרציונל של התאחדות התעשיינים בעתירתה לבג"ץ. התעשיינים רוצים להשאיר את החוקים וההליכים המקובלים כפי שהיו מאז ומתמיד. זהו קיבעון שעומד לרועץ עבור חברות, ארגונים ותעשיות המעוניינים להישאר רלוונטיים.
וינסטון צ'רצ'יל אמר כי גישה היא דבר קטן שעושה הבדל גדול, ושינוי גישה זה מה שנדרש כיום מהתעשיינים ומהחברות.
מדינת ישראל היא חלק משוק גלובלי ודינמי, שבו חברות החפצות חיים חייבות להסתכל קדימה, לחדש ולעוף. אם הן מסרבות בתוקף לעשות זאת בעצמן, הרגולטורים יכולים להכריח אותן לעשות כן.
המאה ה-21 מביעה עימה התקדמות טכנולוגית המאפשרת לנו בהחלקת אצבע או מקסימום לחיצת כפתור להתנייד ממקום למקום במהירות ולהעביר מידע, אנרגיה ותקשורת בין חפצים ואנשים. יכולת זו מעלה את איכות חיינו אך גם טומנת בחובה אתגרים חדשים בינהם אתגרים סביבתיים וחינוכים.
אנו צורכים מוצרים אלקטרונים בקצב מסחרר ולאחר השימוש הפסולת ברובה משולכת
לפחים העירוניים המועברים להטמנה באדמה.
הפסולת האלקטרונית הינה רק 2% מכמות הפסולת הביתית שלנו אך מהווה 70% מגורמי הזיהום של משאבי הטבע הקריטים לקיומנו – המים, האוויר והיבשה.
אנו מעבירים יותר ויותר שעות במהלך היממה אל מול המסכים, ומכשירים אלקטרונים שונים, מדברים דרכם ומבצעים פעולות. העולם משתנה ומתפתח במהירות והרבה מן המקצועות מהם יתפרנסו ילדנו טרם קיימים וכישורי החיים ויכולות בין אישיות הינם כלי עבודה אשר יאפשרו לילדנו להתמודד עם אתגרי המחייה והפרנסה.
תכנית החללית מ.א.י הנה חדשנית ראשונה מסוגה בעולם. בתכנית מקנה לילדים באמצעות שיתוף פעולה הדדי בין הילד בית הספר ותאגיד מ.א.י פתרון ישים, יעיל ופשוט להתמודדות עם אתגרים אלו:
שמירה על הסביבה: באמצעות התכנית כל ילד יכול בצורה יעילה ופשוטה להעביר פסולת אלקטרונית ביתית למחזור בצורה טובה ובטוחה לסביבה.
אקטיביזם חברתי – סביבתי: במהלך התכנית הילדים מתנסים הלכה למעשה בהסברה בהובלת שינוי לטובה על הסביבה בה הם חיים ומחזקים את תחושת המסוגלות האישית והאמונה כי הם יכולים לשנות את המציאות בה הם חיים.
צרכנות נבונה ונכונה : התכנית מלמדת וממחישה לילדים כי לקיחת האחריות על רכושנו היא איננה רק בזמן הרכישה והשימוש בו אלא גם בסיום השימוש וכיצד ניתן לעשות זאת בצורה נבונה ונכונה לפרט, לחברה ולסביבה.
חשיבה מחוץ ל״קופסא״ וגמישות : התכנית ממחישה את היכולת של ניסוי וטעייה. כיצד ניתן לקחת בעיה, במקרה הזה סביבתית – חברתית ובעזרת יצירתיות ופיתוח יכולות
טכנולוגיות נוספות למצוא פתרונות.
חיזוק יכולות מוטוריות ויצירתיות: במהלך הפעילות הילדים יתנסו בהרכבת חללית אישית מקרטון, ימלאו אותה בפסולת אלקטרונית ביתית ויקשטו אותה באופן ייחודי כל אחד על פי טעמו האישי.
בילוי זמן איכות משותף וחיזוק תקשורת בין אישית: תהליך ההרכבה וה״טעינה״ של החללית טומן בחובו הזדמנות לבילוי זמן איכות משפחתי, ויצירת חוויות משותפות בעלות אופי חיובי ותחושת הצלחה.
ונסכם באמירה של חז״ל:
״בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו – ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא
תקלקל ותחריב עולמי שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך ״ (מדרש קבלת רבה ז,יג).
הנחיות חדשות של המשרד להגנת הסביבה בדבר איסור מכירת פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני על פי החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, התשע”ב–2012
לאחרונה פרסם המשרד להגנת הסביבה הנחיות חדשות בדבר איסור מכירת פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני, סוללות ומצברים, שנועדו להתמודד עם תופעת מכירתה הבלתי־חוקית של פסולת אלקטרונית לכל המרבה במחיר, במסווה של מכירת ציוד המיועד לשימוש חוזר.
מטרת הנוהל היא לבצע הבחנה, באמצעות קביעת מבחנים מצטברים ופומביים, בין ציוד חשמלי ואלקטרוני שמכירתו מותרת, לבין מכירת פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני האסורה על פי החוק, אשר קיימת חובה להעבירה לגוף יישום מוכר, ללא תשלום או דרישת תמורה מלבד מימון עלויות הפינוי של הפסולת.
בנוסף, הנוהל מבקש לחדד כי כל ציוד חשמלי ואלקטרוני אשר מתוכנן לעבור טיפול או הכנה לשימוש חוזר ייחשב פסולת. כלומר, כל ציוד חשמלי ואלקטרוני שהושלך או שהמחזיק בו מתכוון להשליכו או שנדרש להשליכו לפי דין, מהווה פסולת שמכירתה אסורה ואף מטיל על המוכר את חובת ההוכחה כי אין מדובר בפסולת ואכן עסקינן במכירה מותרת, בהתאם לנוהל זה.
בצד הקביעות הללו הנוהל קובע באיזה אופן יש לאחסן ולמכור ציוד וסוללות המיועדים למכירה מותרת.
למסמך ״הנחיות החדשות לאיסור מכירת פסולת חשמלית ואלקטרונית״ באתר המשרד להגנת הסביבה לחצו כאן
היקף הפסולת האלקטרונית בעולם מוערכת בכ 50 מליון טון, מתוכם הוערכו על ידי המשרד להגנת הסביבה כי 130,000 טון מהם נוצרים במדינת ישראל ומהווים מפגע סביבתי מסוכן במעגל הקרוב והרחוק.
Source: http://www.ban.org
כתב: אמנון שחרור – מנכ”ל משותף במ.א.י תאגיד מיחזור אלקטרוניקה לישראל
כצרכני ההווה והעתיד אנו מגדילים את היקף הצריכה באופן גדל והולך, מיום ליום אנו נעזרים ביותר אמצעים חשמלים ודיגיטליים אשר אם בעבר החליפו פעולות בסיסיות בהווייתנו האנושית (מכונות כביסה לדוגמא) , הרי שכיום הטכנולוגיה מעצימה ומוסיפה פעולות חדשות ליכולתנו (טאבלט), אפשרויות אינטרקציה (מכשיר סלולאר) ומרכיבי תרבות (פייסבוק) למין האנושי. קשה להעריך כיום את היקפי המסה המצטברת של פסולת אלקטרונית ועוד יותר קשה אף להעריך את היקפיה שנים לבוא.
ידוע כי הפסולת הנוצרת מהצריכה המוגברת ממוצרים חשמלים מגוונת וברובה מהווה מפגע אקולוגי בשלושה מיושרים שונים:
א. צריכה – גידול בהיקף הצריכה של משאבי טבע מתכלים.
ב. עירבוב – השלכת פסולת מוצקה שאינה מתכלה המורכבת מתערובות חומרים רבים.
ג. זיהום – זיהום ופגיעה במערכות חיים חיונית לאדם , לחי ולצומח.
היקף הפסולת האלקטרונית בעולם מוערכת בכ 50 מליון טון, מתוכם הוערכו על ידי המשרד להגנת הסביבה כי 130,000 טון מהם נוצרים במדינת ישראל ומהווים מפגע סביבתי מסוכן במעגל הקרוב והרחוק.
מודל ההתמודדות עם הבעיה מיושם בשיטת המזהם משלם ומתוכה נקבעה אחריות יצרן מורחבת בה הוטל נטל האיסוף, מיחזור וטיפול בפסולת אלקטרונית על גבם של היצרנים והיבואנים של ציוד חשמלי. ישום החוק מבוסס על כלים כלכלים, מסחרים ורגולטורים , אך יחד עימם גם היבטים הנוגעים לבריאות הציבור שטרם ניתנה לגביהם הדעת באופן ברור ועל כך אדון בעבודה זו.
הפסולת האלקטרונית קיבלה בעשור האחרון אופי כמוצר צריכה העובר באופן בלטיריאלי תוך ביקוש אין סופי, אי לכך ישראל מאופיינת כמידנת אי ממנה יוצאה טרם יישום החוק פסולת אלקטרונית למדינות עולם שלישי בתת רגולציה ביניהן שכנינו הקרובים יותר לרבות הרשות הפלסטינאית. במקרה בו יוצאה למרחב הקרוב או טופלה באופן בלתי מבוקר, קרוב לוודאי כי בתהליכי המיחזור נגרם זיהום גם בתוך גבולותיה האקולוגים של ישראל.
הטיפול בפסולת זו נעשה בתהליכים שונים באופן סינככרוני או א-סינכרוני תוך השפעת יד המקרה והיהבט המסחרי על אופי התהליך:
א. הטמנה במטמנות או השלכה ברשות הרבים.
ב. זיהום מקומי – מיון, הפרדה, פירוק ראשוני ושימוש באמצעים כימים להפרדת חומרי גלם (שריפה או כימיה).
ג. זיהום בייצוא – מיון, פירוק ראשוני, הכנה לייצוא והעברה למדינות בתת רגולציה למיחזור מזהם.
עם כניסתו לתוקף של החוק החל תהליך היישום בישראל שהוביל להקמתם של גופי היישום מוכרים האמונים על ניטור, איסוף, מיחזור ושליטה בזרמי הפסולת מתוך מטרה להוביל את המגזר הפרטי והעסקי ליישום תהליכי הפרדה במקור, מיון ומיחזור של פסולת אלקטרונית וסוללות באופן מבוקר ואחראי.
אפידמיולוגיה
טיפול נאות בפסולת אלקטרונית נידרש ממגוון היבטים סביבתים וביניהם גם היבטים הנוגעים לבריאות הציבור בהם אעמיק, יחד עם זאת חשוב לציין כי גם היבטים הנוגעים להתחממות גלובאלית והעלאת צפיפות גזי החממה באטמוספירה מהווים אף הם גורם עניין משמעותי בסוגיה זו.
בשנים האחרונות ניתן ביטוי באירגון הבריאות העולמי WHO לנושא מתוך דגש לנזק הנגרם לילדים במדינות עולם שלישי בעיקר מתוך דגש להיותם חשופים ופגיעים יותר לחומרים מסוכנים. סקר שנתפרסם בשנת 2012 הראה כי קיים פער עולמי בהבנת הנושא בקרב רופאים ומטפלים אף בצד המערבי של הכדור בין אם בהיבטי תהליכי המיחזור ובין אם בסיכונים הקיימים במוצרכי צריכה חשמלים בשימוש בייתי.
מבין מגוון החומרים המזיקים והמסוכנים הנמצים בציוד חשמלי ואלקטרוני נמנים משמעותים במיוחד ביניהם:
כספית – מרקורי
source: www.ban.org
השימוש בכספית במוצרי אלקטרוניקה מהווה כ 22% מצריכת הכספית העולמית , אי לכך הימצאותה של כספית במוצרים חשמלים המושלכים על ידי הציבור שכיח מאוד. הכספית היא מתכת נוזלית בטמפרטורת החדר, מצויה בלוחות ובמתגים חשמלים. הכספית פוגעת במערכת העצבים וגורמת לפגיעה בשדה הראיה, זיכרון שמיעה ורעד. בנוסף ,כספית הינה חומר מסרטן בסיווג C בהתאם לאירגון הבינלאומי לחקר סרטן. נכון להיום לא נמצאו באדמה ובמי השתיה ריכוזי כספית חריגים בישראל, אך הגידול בצריכה ובמקורות הזיהום עלול להוביל לזיהום עתידים.
מעכבי בעירה
בשנות השבעים החלו להחדיר לפולימרים בתעשיות מוצרי הצריכה השונים מעכבי בעירה BFR – Brominated Flame Retardants כחלק ממתווה רגולטרי שהחל בקליפורניה למניעת שריפות שנגרמו מסיגריות בוערות. כיום נעשה שימוש נרחב לחומרים אלו מבוססי ברום וכלור ברכיבי פלסטיק רבים. לחומרים השפעה על בריאות המשתמשים במועד השימוש בציוד ויתרה מכך בתהליך מיחזור קלוקלים נפלטים מעכבי הבעירה לאוויר. הוכח במחקרים כי מעכבי בעירה עלולים לגרום לסרטן, פגיעה בפוריות, פגיעה במערכות העצבים ושינויים הורמונאלים. ילדים הם בעלי סיכוי הפגיעה בגדול ביותר תוך שיבוש תהליך ההתפתחות (ארחיב בהמשך).
מתכות כבדות
מגוון מתכות כבדות מצויות בציוד אלקטרוני ובהיקפים נרחבים במקורות אנרגיה, מצברים וסוללות שבין מרכיביהם חומרים כגון ליתיום, קדמיום, אבץ, חומצות כסף ואף זהב. עיקר הפגיעה האפשרית היא למי תהום ולפליטת חלקיקים לאוויר. פרקטיקה ידועה בישראל היתה הטמנת ציוד אלקטרוני וחשמלי במטמנות מאולתרות בעשורים הקודמים ועם יישום תהליכי החקיקה בישראל מתגלות עובדות מצערות וכמויות רבות שכבר חילחלו למי התהום ופוגעות באופן ישיר בבריאות הציבור דרך מי התהום.
גזים בשימוש מערכות תאורה
מערכות תאורה חדשניות ומסכי (LCD) מבוססים תאורת כספית , פלורסנט, הלוגן , CFL , PL ונורות הליד מכילות גזים רעילים הנפלטים לאוויר עם שבירת הנורה. כיום בישראל לא בנמצא תהליכי מיחזור ראויים וכלל פליטת החומרים הינה בעלת סיכום משמעותי לבריאות הציבור. בנושא זה יש לתת את הדעת גם לסיכון הקיים בשימוש בציוד ולא רק בתהליכי המיחזור, חשוב לציין כי אף בהוראות היצרן של נורות אלו מופיעות הזהרות חמורות אשר נידחקות ואינן מיושמות בישראל.
בביליוגרפיה
תמונות:
Basel Action Network – BAN
http://www.ban.org
מקורות:
1. המשרד להגנת הסביבה – הודעה בדבר המשרד להגנת כניסת החוק לתוקף.
5. WORLD HEALTH ORGANIZATION- International agency for research on cancer – IARC MONOGRAHS VOLUME 58 -MERCURY AND MERCURY COMPOUNDS http://monographs.iarc.fr/ENG/Monographs/vol58/mono58-8.pdf
פתרון סוגיית הפסולת האלקטרונית מתחיל בכתיבתו וחקיקתו של חוק מתאים. במקרה דנן נחקק בהעתק לדירקטיבה האירופאית WEEE , בישראל החוק לטיפול סביבתית בציוד אלקטרוני, חשמלי ובסוללות התשע”ב 2012 (נכנה זאת “החוק”), המייעד לפסולת פתרון במתווה “אחריות יצרן מורחבת”. אחריות האיסוף, הטיפול ,ההסברה (בחלקה) והמיחזור הוטלה על יצרני הציוד החשמלי והאלקטרוני, אלו אשר בעבודתם השוטפת גורמים ומניעים לזיהום עתידי. האחרונים, אינם מזהמים באופן ישיר אך בפעולתם הם חבים באחריות סביבתית המתבטאת בחובה לממן ובאחריות קפידה לנושאי משרה ליישום החוק בישראל.
כתב: אמנון שחרור – מנכ”ל משותף במ.א.י תאגיד מיחזור אלקטרוניקה לישראל
אם בעבר מוצרי הצריכה התבטאו במוצרי פלסטיק, מתכת ומזון פשוטים שאינם עתירי חומרי גלם, כיום כמעט כל מוצר נעזר בטכנולוגיה דיגיטלית, מקורות אנרגיה והולכה. מוצרים חשמלים מורכבים מעשרות סוגים של חומרי גלם שונים אשר בחלקם מהווים סכנה ממשית לבריאות הציבור באם לא יטופלו כראוי בסוף חיי המוצר, ויתרה מזאת מהווים בזבוז משאבים יקר ובלתי מקיים ככל ולא נעשים מאמצי הפחתה במקור, מיחזור, שימוש חוזר או השבה נאותים.
[1]פסולת אלקטרונית הינה כל ציוד חשמלי ואלקטרוני הזורם בו מתח חשמלי שהמחזיק בו החליט להשליכו, מעבר להגדרה הפשוטה הזו מתברר כי חבוי עולם ומלואו המגדיר מגוון רחב של פסולות בעלות השפעה רבה על בריאות הציבור. מתברר כי פסולת ציוד שכזו מיוצרת על ידי תושבי מדינת ישראל בהיקף של כ-130,000 טון , שהם כ-2% מכלל הפסולת בישראל, אך בגידול של כ-5% בשנה – יותר מכפול מקצב הגידול של כל פסולת יבשה מוניציפאלית אחרת.
פסולת אלקטרונית בשטחים פתוחים לפני טיפול שאינו סביבתי
הבעיה הסביבתית:
התמריצים לטיפול נפרד בפסולת זו נובע ממספר גורמים:
א. פסולת אלקטרונית מכילה מגוון רב של חומרים כימים ואנאורגנים שעל מנת להפרידם נידרש מערך תעשייתי מורכב יותר מהפרדות אחרות כגון פסולת רטובה-יבשה. חלק ניכר מהחומרים מוגדרים [2]כחומרים מסוכנים הדורשים טיפול ייחודי והימנעות מהטמנה, השבה או כל דרך טיפול אחרת בפסולת לצמצום היקף התחלואה בישראל.
ב. פסולת אלקטרונית גדלה באופן משמעותי ובייצורה כמוצרים, מכלה משאבי טבע באופן בלתי מקיים הן ממקורות הייצור בהם נעשה שימוש ליצור מוצרים והן בניצול שטחי הטמנה. צמצום הצריכה, שימוש חוזר והפחתה במקור הינם מרכיב משמעותי ביצירת חברה מקיימת בהיבט הצרכני ובהיבט הטיפול בפסולת.
ג. פסולת אלקטרונית מהווה משאב פוטנציאלי למימוש ומיצוי תועלות רבות כמשאב, טיפול בזרם ייחודי זה יגדיל את קציר המשאבים מפסולת וצמצום העלויות הכוללות מטיפול בפסולת מוצקה.
ד. בערכה השולי הגבוהה, מיצרת פסולת אלקטרונית תמריצים לפיראטיות בטיפול בפסולת. על כן הסדרת תהליכי האיסוף מובילה באופן ישיר לצמצום תהליכי איסוף בלתי מוסדרים ובכך גם מאפשרת אכיפת אמצעי מיחזור וסטנדרטים סביבתים גבוהים יותר.
ה. דרך היישום של החוק בישראל על ידי הרגולטור קבעה והכירה מספר גופים מוכרים ליישום החוק. הלכה למעשה לראשונה מונחלת בארץ מדיניות של הכרה בריבוי גופים מוכרים בתחום יחיד (בשונה ממיכלי פיקדון – א.ל.ה , חוק האריזות– ת.מ.י.ר) , אך [3]טרם נקבעה [4]מדיניות חד משמעית לדרך ההתנהלות של גופי יישום דומים בשוק אחד. הבעיה הסביבתית במקרה זה היא ששני הגופים מחד זוכים למימון כספי מהיבואנים והיצרנים, אך מאידך מתחרים בפרמטרים מסחרים ובכך מייצרים ותומכים בתופעה המכונה “המרדף לתחתית” בנוסף, ריבוי גופים מאפשר גידול משמעותי ברוכבים חופשים בחקיקה זו.
פתרון סוגיית הפסולת האלקטרונית מתחיל בכתיבתו וחקיקתו של חוק מתאים. במקרה דנן נחקק בהעתק לדירקטיבה האירופאית WEEE , בישראל החוק לטיפול סביבתית בציוד אלקטרוני, חשמלי ובסוללות התשע”ב 2012 (נכנה זאת “החוק”), המייעד לפסולת פתרון במתווה “אחריות יצרן מורחבת”. אחריות האיסוף, הטיפול ,ההסברה (בחלקה) והמיחזור הוטלה על יצרני הציוד החשמלי והאלקטרוני, אלו אשר בעבודתם השוטפת גורמים ומניעים לזיהום עתידי. האחרונים, אינם מזהמים באופן ישיר אך בפעולתם הם חבים באחריות סביבתית המתבטאת בחובה לממן ובאחריות קפידה לנושאי משרה ליישום החוק בישראל.
השחקנים ונקודת מבטם :
להלן בעלי העניין המרכזיים בתחום זה. כמובן שבנושא רחב שכזה ישנם שחקנים נוספים כגון מוסדות החינוך, תשתיות הפצה, ערוצי מכירה וגורמים ממשלתים, אך הדגש והענין הינו באלו:
הציבור – אחת ממטרות החוק בהגדרתו הינה צמצום ההשפעות הסביבתיות והבריאותיות של פסולת ציוד אלקטרוני חשמלי וסוללות. יישום הטיפול בציוד אלקטרוני צפוי להשפיע באופן ישיר על היקפי פליטת החומרים המסוכנים מפסולת אלקטרונית, הטמנה ועידוד שימוש חוזר בציוד חשמלי על סוגיו. הציבור הינו בעל ענין בהיבט בריאות הציבור וכן בהיבט חינוך והתוויה התנהגותית.
מנקודת ראיותו של הציבור, מוגדרת המודעות בשני מישורי זמן שונים, טרם ההכרה לנזקים הפוטנציאלים בפסולת אלקטרונית אזי יהיה הציבור אדיש, לאחר הפנמת המודעות והסברת הסיכונים נקודת הראות תדרוש פתרונות לאיסוף, מיון ומיחזור מוסדר.
הרגולטור – שחקן משמעותי מאוד ביישום החוק הינו הרגולטור ‘המנהל’ כהגדרתו בחוק שמתפקידו לאכוף, לפקח ולוודא כי החוק מיושם כהלכה. תפקידו של הרגולטור לאזן ולייצג את האינטרס הציבורי במהלך יישום החוק הלכה למעשה ולוודא כי מטרתו של החוק מוגשמת ביעדים שנקבעו. מנקודת מבטו של הרגולטור צפוי כי חוק זה יהווה הזדמנות לשינוי דפוסי התנהגות ציבורים, קידום תעשייתי ופיתוח תעשיית המיחזור המקומית למען שיפור איכות החיים והסביבה בישראל.
יצרנים ויבואנים – מתווה אחריות יצרן מורחבת מזהה את היצרנים והיבואנים של כל ציוד חשמלי ואלקטרוני כאחראים ישירים לזיהום שנגרם או צפוי להיגרם מפסולת אלקטרונית, על כן החוק מזהה בהם אחראים ישירים הן למימון והן לאחריות הישירה לטיפול באיסוף, מיון, שימוש חוזר ומיחזור פסולת אלקטרונית. יישום החוק על ידי יצרנים ויבואנים מתבטא בעיקר בחובתם להתקשר עם גוף יישום מוכר, לממן פעילותו ולדווח את היקף מכירותיהם בישראל. מנקודת מבטם, חוק זה יצר עלות שולית נוספת (מס עקיף) על פעילותם המסחרית ועל כן יפעלו בכל דרך לצמצם את עלותו הישירה. מדובר על גופים שעד כה המגע שלהם עם סוגיות סביבתיות היה מזערי ביותר ואין תפיסת עולם או הכירות קודמת עם מדיניות עיסקית של [5] compliance Beyond וסוגית ה-License to operate חדשה עבורם לחלוטין בהיבט הסביבתי. בנוסף , תחום היבוא הינו דל ברגולציה בישראל ומדובר בסביבת “מערב פרוע” בכל הנוגע לחקיקה, אכיפה ומנהל תקין.
משווקים– מתוך מטרה לקדם את תהליכי האיסוף וקידום קוד התנהגות של צריכה נבונה והפחתה במקור, הוטלו גם על משווקי ציוד חשמלי ואלקטרוני חובות בחוק, אך חובות אלו הן בעיקר חובות עשה לפרסום ואיסוף של ציוד ישן למיחזור בכל מקרה בו נמסר ציוד חדש ללקוח. מנקודת מבטם של המשווקים, הוטלה על כתפם אחריות כבדה אשר אין שכר בצידה.
רשויות מקומיות – אחראים לפינוי פסולת כהגדרתם, אחראים אף הם להפרדה במקור, הסברה, מיון והעברה של פסולת ציוד חשמלי למיחזור. אחריותם רחבה מאוד ומגלמת את החובה לטיפול בפסולת הציוד והסוללות גם באופן עקיף כמי שאחראים בישראל על מתן רשיונות עסק ואכיפה סביבתית למפעילים של מרכזי איסוף, מיון ומתקני טיפול. מבחינת הרשות המקומית, קיים אינטרס מובהק לקידום החוק לשם צמצום משקלי הטמנה, שירות נוסף לציבור, שיפור איכות הסביבה העירונית וקידום ההסברה הסביבתית במרחב. יחד עם זאת מדובר במטלה מורכבת מעצם אופיה של פסולת זו ובעלת תמורות לטווח הארוך, משימה שרשויות מקומיות בישראל מקומיות אינן ששות לקחת על עצמן ועל כן מספר מועט של רשויות התקשרו עם גוף מוכר ומיישמות את החוק כהלהתו.
מחזיקים בפסולת שאינה מהמגזר הביתי – ישנה בחוק הבחנה בין מחזיקים בפסולת מהמגזר הביתי אשר צפויים לקבל את פתרונות האיסוף ממשווקים או מהרשויות המקומיות, לבין מחזיקים בפסולת שאינה מהמגזר הביתי (עסקי) המחויבים בהתקשרות ישירה עם גוף יישום מוכר לפינוי, מיון והעברה למיחזור של פסולת אלקטרונית. מנקודת מבטם של מחזיקים מהמגזר העסקי, השינוי היינו מינורי וכל שנידרש מהם הוא ניהול פרוצדורה, רישום ועבודה מול גופים מורשים בלבד (ולא פיראטים כפי שיתכן ועשו קודם לכן).
גוף יישום מוכר – לראשונה בישראל הוכרו ארגונים מסחרים המקבלים הכרה מהמנהל (הרגולטור) ליישם את מטרת החוק ופעולותיו מטעם יבואנים ויצרנים אותם הם מייצגים. הלכה למעשה נוטל גוף היישום המוכר על כתפיו את אחריותם של היבואנים והיצרנים בתמורה למימון כספי הולם לביצוע הפעולות הנידרשות בחוק. מנקודת מבטם, החוק הינו כל עולמם ותכליתם יישום החוק, על כן הם תלוים במדיניות הרגולטור ליישום החוק, ומקבעים מדיניות סביבתית משלהם ליישום החוק והוראותיו.
מפעיל של מרכז איסוף, מיון או מיתקן טיפול – לראשונה מתיחס החוק אל אספנים, ממיינים וממחזרים של ציוד אלקטרוני ומטיל עליהם חובות דיווח וחובות עשה ואל תעשה לגבי אופן המיחזור והטיפול בפסולת ציוד אלקטרוני וחשמלי. מנקודת ראותם, החוק ביחד עם אכיפה סדירה אמור לשפר את עסקיהם ולקדם את פעילותם של אלו הפועלים לקידום תעשייתי ולפיתוח תעשיית המיחזור אותה הם מפעילים.
עמותות, פעילים וגופים ירוקים (NGO) – אדם טבע ודין הביאו את החוק דנן אל שולחנה של הכנסת. עימם לקחו חלק גם גופים נוספים. לגופים אלו משמעות גדולה מאוד ביישום החוק ובליווי מהלכי חקיקה משלימים שטרם הושלמו וייצוג האינטרס הציבורי הרחב וארוך הטווח.
אכיפה אזרחית (עורכי דין) – בעקבות חקיקה מלווה המאפשרת תביעות [6]נזיקיות [7]וחוק תובענות ייצוגיות, נוצר שחקן משמעותי ביותר ליישום התהליך באמצעות יכולת אכיפה אזרחית המונעת מאינטרסים סביבתיים וכלכליים של הציבור ועורכי הדין. [8]מספר בקשות לתביעות ייצוגיות כבר הוגשו בעניין זה ולהן השפעה רבה על קידום החוק והנוטלים חלק בנושא.
כלי מדיניות מצויים לפתרון הבעיה
כלי מדיניות “רכים”
מכיוון שמדובר ביישום של תהליך המתחבר לצריכה, בעולם ניכרת השפעה רבה של “עידוד המקיימים” באמצעות ציבור הצרכנים. כך, באמצעות עידוד צרכני מחד, ניתן לקדם תהליכי איסוף, מיחזור ומימון העלויות המופנמות. מקרה ידוע הינו סיפורה של BEST BUY]9] האמריקאית או MEDIA MART האירופאית שבאמצעות יישום מדיניות סביבה מחמירה, שלא בהכרח בכפוף לחקיקה מקומית, הגדילו את מכירותיהם באופן ישיר (יישום וולנטארי).
רגולציה עצמית של גופים מסחרים – המקום לדון ברגולציה עצמית רלוונטי ונכון טרם קביעתו של החוק בישראל, אך עם כניסת החקיקה לתוקף, כלל הרגולציה והיישום בנושא מחויבים להתבצע בהתאם לדין ולחוק. חשוב לציין כי דווקא במקרה זה, כמה נסיונות עצמאים ליישום ואיסוף פסולת אלקטרונית שלא כחלק ממסגרת החוק השיגו דווקא את המטרה ההפוכה מדרך יישום החוק הסביבתית והראויה. לדוגמא, נסיונות פרטיים של גופים מסחרים (כדוגמת בנק הפועלים) להעמיד ברחובות ערים מרכזיות מיכלי איסוף (תוך זכיה בשטחי פירסום) נוגד את מטרת החוק של חילוץ הפסולת האלקטרונית וסילוקה מהמרחב העירוני, מיכלים אלו לא עומדים בדרישות החוק להקמת מוקדי איסוף מוגנים ויצרו מפגעי סביבה המוסרים בימים אלו.
בנוסף, גופים ועמותות הפועלים לאיסוף, מיון וטיפול בפסולת וכן גופים מסחרים הפועלים לסייע להם, מוצאים עצמם עתה מפרים סעיפי חוק משמעותים ומקדמים תהליכי טיפול ואיסוף פיראטיים מבלי ידיעתם, ובדגש על האחריות הקפידה והישירה על מנהלים (סעיף 44 לחוק), הדבר מייצר סיכונים מיותרים
כלי מדיניות “קשים” לאכיפה , הרתעה ויישום המדיניות:
החוק לטיפול סביבתית בציוד חשמלי , אלקטרוני וסוללות התשע”ב 2012 – החוק הינו חוק ספציפי המכסה ביריעתו את כלל נושא הטיפול בפסולת אלקטרונית, זאת בנוסף על תקנות שכבר התפרסמו וכאלו שטרם התפרסמו על ידי השר להגנת הסביבה בנוגע לאופן השינוע, הטיפול והדיווח של מנגנוני המיחזור. חשוב לציין גם את חוק האריזות – בעוד החוק לטיפול בפסולת אלקטרונית מטפל ומכסה את אחריות היצרן לגבי המוצר עצמו (נטו) אין חפיפה עם חוק האריזות העוסק בטיפול ומימון העלויות לגבי האריזות המתכלות בלבד של אותם מוצרים ואחרים.
בשונה מחוק הפיקדון בו אופי החקיקה הושפעה מאוד [10]מהסכם וולנטרי בין היצרנים למדינה, ובו מרכיבים רבים של אמון ועבודה משותפת (לדוגמא מנגנון “הטייס האוטומטי” להחלת חובת הפקדון על במיכלי משקה גדולים) או לדוגמא הסכם יישום החוק בארה”ב באיגודי תעשיינים (NEPSI) או איסוף סוללות בבלגיה (BBAT). חקיקה זו של טיפול בפסולת אלקטרונית הוטלה במהלך דיוני מצומצם בין התעשיה למחוקק בוועדת הכלכלה בניצוחו של השר גלעד ארדן, באמוציות רבות ובהטלת אחריות רחבה על יצרנים ויבואנים בהתאם לדירקטיבה האירופאית.
הדבר אינו מפתיע לאור העובדה כי מדובר על תעשייה (יבואני מוצרי חשמל בעיקר) בעלת שולי רווח נמוכים, מחוייבות צרכנית ואזרחית נמוכה, ארעיות עיסקית ומעורבות סביבתית מוגבלת. אופי התעשייה והסובייקט למטרת החוק לא איפשר מדיניות בסגנון CLUB GOOD[11] או Voluntary environmental programs –VEP וחייב מדיניות סביבתית קשיחה וקשוחה בדומה למדינות האיחוד האירופאי לפי דירקטיבת ה-WEEE המיושמת במדינות רבות.
מדיניות סביבתית מורכבת ממגוון רבדים הנבנים אחד על גבי משנהו, במקרה זה הרובד העיקרי הינו חקיקה מפורטת המבוססת על דירקטיבה אירופאית מפורטת, לאחר מכן צפוי כי מגוון כלי מדיניות נוספים שיבנו וישתלבו ביישום הנושא, אך זהו תהליך ארוך שמתחיל ממדיניות COMMAND AND CONTROL וממשיך בכניסתם של גורמי מדיניות נוספים.
[12]במאמרו של ניל גונינגהם (Neil Gunningham) החוק אינו מרכיב המדיניות היחיד ויש לבחון את מגוון הכלים יחדיו, על כן לא רק בראי החוק נבחן הדבר, אך בעבודה זו ההתמקדות הינה בכלי המדיניות הקשים ורבדי החקיקה והיישום. כמובן שמצוינים כאן גם כלי מדיניות רכים אחרים כגון אכיפה אזרחית, הסברה והתנהגות צרכנית.
יישום חוקים סביבתים לא מתאפשר ללא מעורבותו הפעילה והישירה של השלטון המקומי, זה הנוגע בתושבים ובשטח, ובמקרה זה ניכר כי חובת האכיפה ויישום החוק משפיעים רבות על יכולת יישום מדיניות ראויה וקבועה בנושא, על כן גם כלי מדיניות רבים ככל שיהיו, לא יוכלו לקדם חקיקה ללא יישום מקומי:
Voluntary environmental programs (VEPs)
[13]“But it still involves the state as a central player because even mechanisms that are not reliant on legislation for their authority are negotiated directly with the state and operate ‘in the shadow of the state’.”
בשלב בו אנו נמצאים יישום המדיניות בתחום נקבעה בחקיקה ראשית ובחוק לטיפול בציוד אלקטרוני. החקיקה קובעת סנקציות חמורות כלפי המפרים, ואמנה כמה ממנגנוני האכיפה שבחוק:
[14]קנס בהתאם לחוק העונשין סעיף 61(ג) – כ 150,000 שח: למחזיק בפסולת שלא השליכה כראוי ולמשווק שלא פרסם בבית העסק את אפשרות השלכת פסולת אלקטרונית למיחזור.
שישה חודשי מאסר או קנס כאמור למי שנמנע מלהתקשר כחוק, לדווח לרגולטור (“המנהל” בהגדרת החוק) על חובותיו כיבואן, יצרן, משווק או גוף יישום מוכר. בנוסף , גם למי (יבואן, יצרן או גוף יישום מוכר) שנמנע על אף חובותיו מלפנות פסולת ציוד וסוללות ברשויות מקומיות (אחראי לפינוי פסולת) בהתאם לחובותיו ותנאי ההתקשרות עם גוף יישום מוכר, נמנע מלקבל פסולת אלקטרונית בחנות או בבית עסק במעמד רכישת מוצר חדש.
בנוסף, נקבעו אמצעי אכיפה ליישום החוק, עמידה בפרוצדורה שנקבעה לישומו ועמידה ביעדי המיחזור שנקבעו. לסעיפים אלו נקבעה עד שנת מאסר וקנס עונשי לפי סעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.
בנוסף , בסעיף 46 לחוק, על הפרה כללית של סעיף מסעיפי החוק, נקבעה סנקציה בת 150,00- 20,000 ש”ח להפרות כגון אי השלכת פסולת ציוד וסוללות באופן ראוי והפרה אחרת של כל אחד מסעיפי החוק. מנגנון ספציפי נקבע ליבואנים ויצרנים שלא עמדו ביעדי החוק , ובמנגנון זה הוטל קנס אפשרי על אי עמידה ביעדים במכפלה בהיקף הטונות שלא מוחזרו כדין ובשיעור של 2000-3000 ש”ח לכל טון שלא מוחזר כדין כפונקציה מאחוז מכירותיהם בארץ ויעדי המיחזור.
מנגנון ייחודי מאוד ואופייני לחקיקה סביבתית נקבע בסעיף 44 לחוק בו הוטלה אחריות ישירה על נושא משרה בתאגיד אשר הפר אי אלו מחובותיו בחוק ובסעיף 43 כאמור לעיל. מנגנון זה מעביר את נטל ההוכחה במקרה של הפרת חוק אל מנהלים ומובילי מהלכים במשק תוך הטלת אחריות סביבתית וכלכלית ישירה על מנהלים – דבר בעל השפעה רבה ביכולת היישום והקידום של החקיקה.
שלמות מבנה המדיניות
בנוסף, עדיין קיים חוסר במספר תקנות שטרם נחקקו ובכך גם נפגעת יכולת האכיפה והיישום של החוק. מבין התקנות שטרם נקבעו:
אמצעי הפחתה במקור – בסעיף 41 לחוק נקבע כי השר רשאי לקבוע תקנות לענין אמצעי הפחתה במקור של פסולת ציוד וסוללות. תקנות שטרם נקבעו.
סימון מוצרים – בסעיף 41 השר רשאי לקבוע תקנות בנוגע לסימון מוצרים ואופן הסימון, תוכן ומיקום. הוראות תקנות שטרם נקבעו.
שיעורים ויעדי מיחזור – בהתאם לסעיף 67 לחוק:
השר רשאי לקבוע שיעורי מיחזור והכרה בהשבה מוכרת – תקנות שטרם פורסמו.
תקנות בנוגע לאופן ביצוע של יצוא פסולת ציוד וסוללות למיחזור או להשבה – תקנות משמעותיות בעלות השלכה ישירה על מדיניות יצוא הפסולת מישראל למדינות שכנות ולרשות הפלסטינאית. תקנות אלו טרם פורסמו ולהן השפעה רבה על דרך יישום החוק ומניעת מפגעי סביבה אזורים. לא ארחיב בנושא זה, אך אציין כי [15]הנושא בעל משמעות רבה למניעת תהליכי מיחזור מזהמים המקבלים ביטוי בשטחי הרשות הפלסטינאית ובמדינות שכנות לישראל.
הסדרי הפרדה – תקנות שטרם פורסמו.
קביעת גודל מזערי של משווק ויבואן שאינם נכללים בחובות יישום – תקנות שנקבעו ונכנסו לתוקף בקובץ התקנות: תקנות ציוד אלקטרוני- [16]יצרן ויבואן בהיקף מוגבל ושיעור מזערי לעסק התשעד – 2014.
תקנות לטיפול פסולת ציוד מזיקה – תקנות שטרם פורסמו.
הקמה והפעלה של מרכזי איסוף פסולת (מרכז מיון, מוקד איסוף , מרכז איסוף ומיתקן טיפול) – תקנות שטרם פורסמו.
הסברה וחינוך – חובות ההסברה והחינוך בחוק הוטלה וחולקה בין מספר גורמים וביניהם גופים מסחרים כחלק ממדיניות “אחריות היצרן המורחבת”. מבין גורמי ההסברה ניתן לציין את משווקי הציוד והסוללות המחויבים עתה לפרסם בבית העסק את אפשרויות האיסוף, על אחראים לפינוי פסולת (רשויות מקומיות) הוטלה אחריות לפירסום והסברה לציבור תוך חלוקת העלויות (50/50) עם גופי היישום המוכרים (סעיף 26 לחוק) , קרי היבואנים והיצרנים עצמם.
פלורסנטים בדרך למיחזור
המדיניות הרצויה:
במקרה של פסולת אלקטרונית מדובר על “רוצח שקט” המייצר בעיה ארוכת טווח בזמן חשיפה ארוך, זאת בשונה ממדיניות יישום של מיכלי משקה או אריזות המייצרת בעיה אסטטית (ניקיון) ובעיית עלויות (הטמנה) בעבור האחראי לפינוי פסולת , גורם משמעותי ליישום מדיניות סביבה בשטח.
מדובר על נושא בעל חשיבות עליונה הן בהיבט בריאות הציבור והן בהיבט מדיניות סביבתית רצויה של הפחתה בצריכה, הפרדה במקור וטיפול במזהמים פוטנציאלים. אך כאמור לעיל, ניכר כי כלי מדיניות רבים כבר הציב המחוקק בישראל למשרד להגנת הסביבה, לרגולטור, לרשויות המקומיות ולבעלי העסקים, אך במקרה זה ניכרת בעיה של אכיפה ויישום מצד הרגולטור ומגוון מהלכים משפטים נעשים לקידום הנושא בישראל. בין השאר ניתן למנות בקשות לתובענות ייצוגיות שהוגשו כנגד המגזר הפרטי על אי יישום החוק והחובות, עתירה לבג”צ כנגד הרגולטור על אי יישום ולחצים ציבורים ותקשורתים בנושא.
בשלב זה , כשנתיים לאחר כניסתו של החוק לתוקף, אנו עדים לאתגרי אכיפה של החוק בישראל באופן הממצה את דרישותיו במלואן. במאמרם של Søren C. Winter & Peter J. May נמדדים מדדי הצלחה רגולטורית בין יתרונות לאכיפה גמישה (סלקטיבית) ורגולציה קשיחה. המוטיבציות ליישום רגולציה הן מחושבות, נורמטיביות או חברתיות, אך ללא פעולת הטמעה בפועל לא יכולה רגולציה (חקיקה) לבדה לפעול ולהניע לשינוי.
[18]“Three key findings emerge:that farmers’ awareness of rules plays a critical role; that normative and social motivations are as influential as calculated motivations in enhancing compliance; and that inspectors’ enforcement style affects compliance differently from that posited in much of the literature. It was also found that formalism in inspection can be helpful to a point, while coercion by inspectors can backfire. Taken together, these findings counter arguments concerning the harm of legalism and the benefits of flexible enforcement.“
תהליך העבודה והדיווח במ.א.י. – תאגיד למיחזור אלקטרוניקה לישראל, הוא בעל חשיבות בכל ההיבט של ההתנהלות הנכונה והמדויקת שלו. לפיכך, פנתה מ.א.י ל-BDO זיו האפט על מנת לבנות מנגנוני בקרה לתהליכי העבודה.
ניגשנו לבניית מנגנוני בקרה לתהליכי המיון, הטיפול והמיחזור ולדיווחי האיסוף והמיחזור מתוך מחשבה להגן על היבואנים והיצרנים החברים במ.א.י. הודות למעלותיה, הבקרה עתידה לסייע במתן שליטה וביטחון במכלול הדיווחים המתקבלים בתאגיד מול הגורמים השונים ולמנוע בין היתר מצבים של דיווחים כוזבים אשר ייפסלו על ידי המשרד להגנת הסביבה ועלולים לפגוע בעמידה ביעדי המיחזור של היבואנים והיצרנים החברים במ.א.י וישפיעו על אמינות התאגיד.
ובנוסף, לעיתים קרובות, הבקרות מסייעות לארגון באיתור חריגות והחזרת כספים עודפים ששולמו במשך תקופות ארוכות. התהליך החל בבניית תוכנית רב שלבית בעלת מספר רבדים המתחילה מביקורת כל ניירת ומיפוי תהליכי העבודה, עד לבקרת שטח הכוללת ביקור במתקנים עצמם, ראיונות עם עובדים ומנהלי שטח, בקרת מסמכים ודיווחים במערכת.
שירותי הבקרה נועדו לסייע לתאגיד מ.א.י למקסם ולטייב את הבקרות הקיימות ולעצב בקרות חדשות תוך הסתכלות הוליסטית רחבה על יעדי הארגון ומטרותיו. היחידה היא בעלת ניסיון רב בבחינת נהלי עבודה ובקרת התקשרויות והסכמים מול כל המעורבים בתהליך. אנו מומחים בזיהוי נקודות התורפה ופיתוח בקרות והטמעתן לצורך שיפור התהליך, התייעלותו ואמינותו.
במהלך השנה האחרונה, בוצע מיפוי של תהליכי העבודה ונבנתה תוכנית עבודה כוללת לצד פיתוח בקרות מפתח שיסייעו במניעת דיווחים כוזבים ובייעול תהליכים.היחידה ביצעה ביקורים בכמה מתקני מיון וטיפול בהם בחנה את עמידתם בדרישות החוק מחד גיסא, והמליצה על דרך לייעול תהליכי עבודה בהקשר לאמינות הדיווחים מאידך גיסא.
אנו זוכים לשיתוף פעולה מלא וחיובי מצד עובדי המתקנים בהם ביקרנו, חלקם אף מודים לנו על ה”סדר” שאנחנו עושים להם, בעצם מיפוי תהליכי העבודה ובשאלות שאנו שואלים שלפעמים מאירים להם נקודה שהם לא חשבו עליה.
אין ספק כי תהליכי בקרה הינם הכרחיים לכל מערכת ולכל ארגון, במיוחד לארגון החורט על דגלו ערך גדול כמו שמירה על איכות הסביבה. מטרת הבקרה בין היתר היא לגרום לסביבת העבודה להיות יעילה יותר, הוגנת יותר ומקצועית יותר, וזה בעינינו מהווה תרומה גדולה לאיכות הסביבה.
סוללות הם הלב הפועם של מכשירים רבים בעידן הטכנולוגי, עד כי נדמה שבלעדיהן החיים היו חוזרים לימי קדם. עם זאת, התלות בסוללות גורר הצטברות מאסיבית ולא רצויה של חומריםמסוכנים כגון נוזלים אלקאלים, חומצות ומתכות כבדות כון אבץ, עופרת וליתיום, אותם חומרים שבבסיס הכימיה של כל סוללה. מיחזור סוללות ועומד כיעד ייחודי ונפרד בחוק לטיפול סביבתי בציוד אלקטרוני, חשמלי ובסוללות 2012 אשר מעניק לטיפול ומיחזור סוללות מעמד מיוחד.
משקל הפסולת מסוללות בישראל נאמד בכאלפי טונות בשנה, אשר על פי התקנות החדשות אין עוד לטמון אותם בקרקע, ולהימנע מזיהום סביבתי קשה כתוצאה מפירוק חומרי הסוללות באדמה. בעולם, היקף הפסולת הזאת נעמד על כ-15 מיליון טון בשנה, אך גם בפריסה העולמית רק מפעלים ספורים מורשים לטפל במיחזור סוללות.
סוללות מועברות למיון ומיחזור בחול
לשם מיחזור סוללות יש לאסוף אתן, למיין על פי סוג, לארוז, לשנע כחומרים מסוכנים, לגרוס, להפריד מרכיבים, לנטרל רעלים, ולבסוף להתיך ולזקק את המתכות העדינות אשר נמכרות וחוזרות ומשמשות את התעשייה לצרכים מגוונים. בעולם מספר מפעלםי מיחזור מצומצם והסיבה לכך היא שתהליך המיחזור, לצד הרווח הצר יחסית שניתן להפיק מהמתכות הממוחזרות מסוללות, מצמצם את יעלותו הכלכלית של מפעל שכזה וללא מימון האיסוף והטיפול על ידי גופי יישום מוכרים, היתכנותו הכלכלית מזערית.
שמירה על הסביבה ושיפור מאזן סביבתי
חברת אי.אם.אס-מתכות מעניקה פתרונות מיחזור היקפיים לפסולת תעשייתית ואלקטרונית. אנו חוברים יחד עם לקוחותינו כדי ליצור וליישם פתרון כולל, אשר תואם את צרכיהם הספציפיים ועומד בתקנים הנדרשים בהתאם להנחיות המשרד להגנת הסביבה. האסטרטגיה שלנו מבוססת על מדיניות מיחזור שלמה, ובליבה תועלת כלכלית, חברתית, וסביבתית. ההתמחות הייחודית שלנו היא בטיפול, אריזה, ושילוח אל מתקני מיחזור מורשים ברחבי העולם, ואנו פועלים מתוך חזון הבא להבטיח ללקוחותינו שיפור מאזן תוך שמירה על איכות הסביבה.
בשנת 2015 נענינו לבקשת תאגיד המיחזור מ.א.י להקים מערך שירותי מיון ויצוא, עבור תמהיל הסוללות שנאספות על ידם. עדכנו את הציוד במתקן המרכזי שלנו בשילה, עם מכונות מתקדמות לסינון ולהפרדה, מסוע-נע למיון מוקפד, ועמדות אריזה לשילוח על פי התקנים הבינלאומיים, כהכנה ליצוא. בשנת 2015 הועברו לטיפולנו מתאגיד מאי מעל מעל 28 טון של תערובת סוללות למיון ויצוא, ובזכות השירות הייחודי של אי.אם.אס-מתכות, כמות זו אף צפויה לגדול בשנת 2016 ל-150 טון סוללות.
כעת לכשאנו משרתים כמיתקן טיפול מורשה מטעם מאי את לקוחותיה, חברות בתחומי התקשורת והאלקטרוניקה, התעשיות הביטחוניות, מפעלים לייצור והרכבת רכיבים אלקטרוניים, ומתקנים לציפוי מתכות יכולים בעזרתנו למלא אחר דרישות התקנות החדשות, להרחיב את היכולת בת-הקיימא שלהם, וזאת תוך צמיחה כלכלית ויעילות כלכלית מיטבית.
האסטרטגיה של אי.אם.אס מונעת על-ידי ערכי יסוד של אהבת אדם והסביבה, עמל, ומומחיות. הרצון שלנו להניע קדימה את איכות הסביבה והתפיסה המקיימת בעולם בעולם (sustainability), הינו במוקד ה-DNA העסקי שלנו, וזאת כדי להבטיח עולם ירוק וטוב יותר לילדינו.
עקרון אחריות היצרן המורחבת, באנגלית Extended Producer Responsibility – EPR, הוא מושג שנולד בשוודיה בשנת 1975. הממשלה השוודית ביקשה אז להרחיב את עקרון “המזהם משלם” ולהתחיל להטיל את עלויות טיפול בפסולת מזהמת על יצרני המוצרים האחראים לה.
ההיגיון העומד מאחורי עקרון ה-EPR הוא שהטלת האחריות על היצרן תביא למצב בו עלות הטיפול בסילוק פסולת מזהמת תגולם במחירי המוצרים. בנוסף, העיקרון יוצר תמריץ כלכלי ליצרנים לבצוע שינויים ידידותיים לסביבה כגון פיתוח טכנולוגיות “ירוקות” יותר, ניסיון לפעול לפי עקרון “מעריסה לעריסה” (מיחזור מוצרים ישנים באופן מלא ויצירת חדשים מחומרי הגלם הממוחזרים).
גם מצד הצרכנים מביא עקרון אחריות היצרן המורחבת להתנהגות ידידותית יותר לסביבה. הצרכנים יפנו לקנות מוצרים פחות מזהמים, שהרי אלה יהיו זולים יותר. עליית המחירים של מוצרים מזהמים תביא להפחתת השימוש בהם.
מאז שהוצג העיקרון לראשונה הוא מומש בארצות רבות ובאינספור תחומים, בין אלה בנושא פסולת אלקטרונית. כיום מוכר עיקרון ה- EPR כמדיניות ציבורית המיועדת להעברת הנטל הכלכלי של טיפול בפסולת מזהמת מכתפי משלמי המיסים אל הגורמים האחראים להימצאותם של פריטי הפסולת המזהמים, כלומר החברות המייצרות אותם.
תועלת נוספת שטמונה במדיניות זו היא שליצרנים תקטן הכדאיות בלנסות ולהביא ל “התיישנות מכוונת”, דהינו ייצור מוצרים המיועדים שלא להאריך ימים בכדי לגרום להחלפתם לעיתים תכופות ככל האפשר. ליצרנים נוצר אינטרס לייצר מוצרים עמידים ומאריכי שנים. זאת מכיוון שככל שהמוצרים מתקלקלים מהר יותר גדלות עלויות סילוק, או מיחזור, באמצעים בלתי מזהמים.
פסולת אלקטרונית (כל פריט ציוד שהשימוש בו תם והוא כולל רכיב חשמלי כלשהו) מהווה, נכון לשנת 2011, כ-5% מכלל האשפה המוצקה בישראל. נתון זה דומה למתרחש בכל המדינות המפותחות. במקומות בהם היא אינה מטופלת באופן מסודר ואחראי פסולת אלקטרונית אחראית לכ-65% מן החומרים המזהמים המשתחררים אל הסביבה עקב הטמנה או שריפה של אשפה.
בשנת 2003 נתן הפרלמנט של האיחוד האירופי דעתו על נושא הטיפול בפסולת אלקטרונית וחוקק את צו
ה- WEEE – Waste Electrical and Electronic equipment. במקביל חוקק גם צו
ה- RoHS -Restriction of Hazardous Substances.
הצווים הנ”ל מושתתים על עקרון אחריות היצרן המורחבת ומיישמים אותו הלכה למעשה.
שני הצווים יחד יועדו לטפל בבעיית הזיהום הסביבתי שיוצרת פסולת אלקטרונית על ידי:
– יצירת תמריץ ליצרנים (וגופים נוספים המרוויחים ממכירת ציוד אלקטרוני, כגון יבואנים ובתי מסחר) לקחת חלק בפיתוח תשתית יעילה לאיסוף, פינוי ומחזור פסולת אלקטרונית.
– פיקוח, הגבלה ועידוד יצרנים להשתמש בכמות המינימלית האפשרית של חומרים מזהמים.
הצווים הנ”ל שולבו בחקיקה הפנימית של המדינות החברות באיחוד האירופי (אם כי לא על פי לוח הזמנים שנקבע בצו) והביאו למהפכה של ממש בתחום מיחזור פסולת אלקטרונית.
כיום באירופה ממוחזרת כ-80% מן הפסולת האלקטרונית.
בישראל, בשנת 2011 מוחזרו רק כ-3% מתוך מאה אלף הטונות של פסולת אלקטרונית שייצרה האוכלוסייה.
המצב החמור בארץ לא נעלם מעיני המחוקק הישראלי והצעת חוק בעניין נמצאת בשלבי אישור מתקדמים (נכון לתחילת שנת 2012). החקיקה הישראלית מבוססת על אותם עקרונות של צו ה-WEEE אשר הוכיחו את עצמם באירופה ובמקומות נוספים בעולם, כגון ארה”ב ואוסטרליה.
קל להבחין בהשפעות החיוביות של יישום עקרון אחריות היצרן המורחבת על חברות בתחום מוצרי הצריכה האלקטרוניים. כך למשל מציגות חברות ענק כגון מוטורולה, Dell ו-IBM נתונים בנושא בדוחות מיוחדים המכונים “דוחות חברתיים סביבתיים”. מוטורולה הפסיקה לחלוטין את השימוש בקדמיום בסוללות טלפונים ניידים מתוצרתה, Dell הקפידה להיענות לדרישות צו ה-RoHS עוד בטרם נכנס לתוקפו, IBM מתגאה במוצרים החופשיים לחלוטין מעופרת ועוד.
אין ספק כי יישום עקרון אחריות היצרן המורחבת בחקיקה הישראלית בעניין הפחתת פסולת אלקטרונית וטיפול בה יביא לשינוי מרחיק לכת בתחום. יצרנים, יבואנים ומשווקים של ציוד אלקטרוני יחויבו לדאוג לאיסוף ומיחזור מכסה שנתית לפי אחוז ממשקל סך המוצרים שמכרו. הרשויות יחויבו להעמיד לרשות האזרח מספיק נקודות איסוף מהן תועבר פסולת אלקטרונית לתאגידי מיחזור מורשים שיפעלו על פי תקני איכות סביבה מחמירים.
אין ספק כי מניעת זיהום סביבתי היא הסיבה החשובה ביותר לדאוג למיחזור פסולת אלקטרונית, אך קיימת סיבה משנית העשויה להפוך את התהליך כולו לכדאי מבחינה כלכלית. מדוע האפשרות להפיק חומרים כאלה מחריפה את בעיית הזיהום? בעולם בכלל ובארץ בפרט כבר קיימת מודעות בסיסית לבעיית הזיהום הסביבתי שיוצרת פסולת אלקטרונית במיחזור שאינו ראוי. בארץ מיוצרת פסולת אלקטרונית בכמות של
כ-130,000 טונות בשנה (נכון לשנת 2014). בגלל שרק אחוז קטן מגיע כיום למיחזור, פסולת אלקטרונית מטופלת יחד עם כל האשפה המוצקה ורובה מוטמנת באדמה במטמנות האשפה, נשרפת או מגיעה למסלולים פיראטים מזהמים.
למרות שמבחינת משקל, פסולת אלקטרונית מהווה רק כ-5% מכלל האשפה המוצקה היא אחראית לכ-65% מן הזיהום הסביבתי הנוצר כתוצאה מטיפול בפסולת. על כן , אין פלא כי ארגונים סביבתיים מנסים לעורר את דעת הקהל לנושא ולקחת חלק פעיל ביישום החוק בארץ.
מוצרים חשמלים שנאספו מהבתים מועברים למיחזור על ידי מ.א.י
זוהי רק מחצית מן התמונה הכוללת.
פסולת אלקטרונית היא מרבץ של חומרים בעלי ערך כלכלי הניתנים להפקה, עובדה זו אמורה להקל על הגדלת היקפי מיחזור פסולת אלקטרונית באופן מבוקר וידידותי לסביבה.
אולם אליה וקוץ בה, האפשרות להפיק חומרים בעלי ערך מעודדת איסוף פסולת אלקטרונית על ידי גורמים המוכנים לנקוט בכל אמצעי, ללא התחשבות בנזק לסביבה או סכנות בריאותיות מיידיות, בכדי לקצור רווח כלכלי, ולו זעום, לעצמם.
באמת יש מטמון חבוי בפסולת אלקטרונית?
בפסולת אלקטרונית מצויים חומרים בעלי ערך שניתן להשיב למעגל הייצור והצריכה כחומר גלם (מיחזור), אנרגיה (השבה) או לשימוש מחדש (שימוש חוזר). ציוד אלקטרוני מודרני מאופיין בכך שהוא מכיל מגוון רב מאוד של חומרים ואלה מעורבים זה בזה עד כי קשה מאוד להפרידם. מחקרים מראים כי בתצורה מסוימת, כאשר מיחזור פסולת אלקטרונית מרוכז משטח רחב מספיק אל מתקן מיחזור מרכזי, ניתן להפיק כמות מספקת של חומרים בעלי ערך עד לכיסוי עלות תהליך איסוף פסולת אלקטרונית ומיחזורה.
כבלים תעשייתים למיחזור
רק לשם דוגמא, במעגלים מודפסים נעשה שימוש בזהב לצרכי יצירת נקודות בעלות הולכה חשמלית גבוהה במיוחד. למעשה ריכוז הזהב במעגלים מודפסים של ציוד אלקטרוני מן הטכנולוגיות המתקדמות (מחשבים ניידים, טאבלטים, טלפונים סלולאריים ועוד) הוא גבוה מזה המצוי באדמה הנחפרת במכרות הזהב ממנה מופקת אחר כך המתכת היקרה. הסיבה שלא עוברים להפקת זהב ממעגלים מודפסים ישנים היא שתהליך כזה של הפקת זהב הוא יקר, לפחות כל עוד מגולמים בו עלויות איסוף פסולת אלקטרונית, העברתה למיחזור וביצוע המיחזור במתקנים שאינם יעילים מספיק.
מפעל מתקדם למיחזור פסולת אלקטרונית בישראל
אלו חומרים בעלי ערך מצויים בפסולת אלקטרונית
מוצרים אלקטרונים מודרניים מכילים מאות חומרים שונים, ביניהם חומרים העשויים להיות רעילים לסביבה אם ישוחררו אליה באופן בלתי מבוקר אך חומרים אחרים הם בעלי ערך כלכלי, לעיתים שוויים אפילו נכבד מאוד. בין החומרים בעלי הערך המצויים בפסולת אלקטרונית ניתן למנות מתכות כגון זהב, כסף, פלטינה ופלדיום. בפסולת אלקטרונית מצויים גם חומרים נדירים כגון אינדיום וגליום (המשמשים בטכנולוגיות המתקדמות כגון מסכים שטוחים ותאים פוטו-וולטאים).
מיכל לאיסוף ומיחזור של פסולת אלקטרונית מחנויות משווקים
ההפסד הכפול
כל עוד אין היקף ראוי וביקורת מוסדית על מיחזור פסולת אלקטרונית נגרם לחברה הפסד כפול.
קשה להעריך את היקף הנזק הנגרם כתוצאה משחרור בלתי מבוקר של רעלנים המצויים בפסולת אלקטרונית אל הסביבה. פוטנציאל הזיהום גדל כתוצאה מניצול אופורטוניסטי של פסולת אלקטרונית במטרה להפיק ממנה רווחים בדמות חומרים בעלי ערך. תופעה זו מתרחשת כיום בקנה מידה עולמי כשפסולת אלקטרונית (לעיתים במסווה של ציוד אלקטרוני תקין משומש) מועברת מארצות מפותחות (בעיקר ארצות הברית ואירופה) אל מדינות עולם שלישי באפריקה, סין, הודו ועוד.
בצידה השני של המשוואה מצוי ההפסד של חומרים בעלי ערך כלכלי נכבד אשר אובדים כתוצאה מסילוק פסולת אלקטרונית יחד עם כלל האשפה המוצקה וכתוצאה מהתופעה הנ”ל של “משחטות” פסולת אלקטרונית.
